משך תקופה מסוימת היה נדמה שכל הדיבורים על עונש מוות למחבלים אלו דיבורי הבל, אוויר חם שנועד לרצות איזה אגף בימין הקיצון. אבל אתמול התברר שהלחצים הקואליציוניים של שר הביטחון ליברמן משיגים תוצאה.
ראשית, חייבים להזהיר מכל יוזמה של ליברמן. למשל, יוזמתו בעניין חיזוק המשילות על ידי העלאת אחוז החסימה. התוצאה הידועה: חיזוק הייצוג הערבי בכנסת לרשימה מלוכדת של 13 מושבים. סיעת הרשימה המשותפת, שאנטישמיות כבדה מונחת בבסיסה, היא אחד הגורמים מערערי היציבות היום בישראל.
עכשיו ליברמן מקים לחיים את הדחליל הנורא של עונש מוות. בישיבת ממשלה היה סקנדל שבו טען ליברמן הרוגז שעונש מוות למחבלים כתוב בהסכם הקואליציוני. עם כל הכבוד להסכמים קואליציוניים, מה שקשור לחקיקה מהסוג של עונש מוות - וזה לא משנה אם מדובר במחבלים - הוא נושא מצפוני פר־אקסלנס. שר או חבר כנסת שמתנגד לנושא כזה חייב לעשות זאת, ועכשיו. ייתכן שיש חברי כנסת שהצביעו אתמול בקריאה טרומית לטובת החוק במחשבה שהעניין יתגלגל ויתמסמס במגרסת החקיקה בעתיד. אולי יש כאן חשבון של קח־תן בעניין חוקים נוספים בצנרת, כמו למשל חוק יסוד: מדינת הלאום שליברמן ואנשיו פתאום מעכבים מטעמי סחטנות. אולי כדי להשיג את עונש המוות.
בכל מקרה, אסור שנושא כל כך מכריע יהיה כפוף ללחצים פוליטיים קואליציוניים. בתחום המהותי, העובדה שפעם היה מניע מוסרי צודק לדרישה להשית עונש מוות על מחבלים, אינה תקפה בעידן הנוכחי. רצוי מאוד להרוג מחבלים במגע מבצעי איתם. אבל ברגע שנתפסו חיים, הוצאה להורג כאמצעי ענישה תגרום להידרדרות בכל ההיבטים של יחסי יהודים־ערבים בארץ וכן יגרמו סיבוכים בינלאומיים ידועים. איך והיכן ינוהל פס הייצור הזה שבו המדינה הורגת מחבלים? האם זה יהיה בתלייה? בירי? חברי כנסת יקרים, אל תכניסו את הזוועה הזאת לתחומי מדינת ישראל. לא לספר החוקים שלה. נכון, יש הצדקה מוסרית להרוג אנשים שהפשע שלהם הוא מסוג פשע נגד האנושות ונגד העם היהודי. אבל בסטטוס קוו שנוצר ביחסי ישראל עם ערביי ישראל ועם הפלשתינים, חקיקה כזאת תעלה את החברה הישראלית ואת יחסיה עם המוסלמים על מדרון של הקצנה ואסונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו