אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון, הודיע אתמול על פרישת התנועה מההפגנות במוצ"ש ברחוב רוטשילד. בדברים שאמר שרגא בגלי צה"ל אתמול, הוא הסביר את המהלך כך: "רוטשילד מזוהה שלא בצדק עם השמאל, וחלק מחברי התנועה רצו בדלנות - הביקורת הזאת התקבלה". כפי שפורסם ב'"ישראל היום", רבים מהחברים הודיעו על הפסקת חברותם בעקבות נאומו של שרגא במוצ"ש, וייתכן שהביקורת הגיעה גם לדרגים גבוהים יותר בקרב פעילי התנועה.
אבל שרגא הולך לפתרון הקל וחושב ש"ניתוק" מרוטשילד יפתור לו את הבעיות. כאן הוא טועה טעות מרה: הבעיה היא לא גיאוגרפית או פרסונלית. היא מהותית. זה לא שרוטשילד מזוהה עם השמאל, זה שכל המסר והמטרה של ההפגנות הללו מזוהים עם השמאל. קריאות נגד היועץ המשפטי לממשלה, שלטים בגנותם של ראש הממשלה ושרי הליכוד, הפעלת לחץ על מערכת אכיפת החוק, רמיסת חזקת החפות וההליך השיפוטי והקריאות פוטש משפטי ואנטי דמוקרטי - לכל אלו אין קשר למיקום ההפגנה, אלא למהותה. הציבור רואה את המראות ושומע את הקולות ומבין מייד עם מי יש לו עסק. ואנשים מהוגנים מן השורה - מהסוג שעשויים היו לתרום לארגון כמו התנועה לאיכות השלטון - לא רוצים דבר וחצי דבר עם הקבוצה משולחת הרסן הזו.
התנועה לאיכות השלטון מושקעת זה זמן רב עמוק בקמפיין של מני נפתלי ואלדד יניב. היא סייעה להם בבג"ץ שניהלו בחודשים האחרונים בנוגע למיקום ההפגנות בפתח תקווה, היא פעילה מאוד בשטח בהפגנות עצמן ואף מימנה באלפי שקלים מודעות בעיתונות להפגנה שקיים יועז הנדל בירושלים.
המחשבה שלפיה אפשר להעביר את ההפגנה למקום אחר ובכך להפסיק להיות "מזוהה עם השמאל" היא מנותקת מהמציאות.
שרגא חשף את פניו האמיתיות בכינויים הגזעניים נגד חבר הכנסת אמסלם ובקריאה הקצובה "בגידה! בגידה!" שכולם הבינו למי היא כוונה.
הניסיון לתלות את סירחונו בפעילים אחרים שנמצאים ברוטשילד פשוט מעליב את האינטליגנציה ומעורר רחמים. אחרי מוצ"ש כולם יודעים מי כאן באמת "בריון קשקשים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו