הדיונים המרתוניים בוועדת שקד על חקיקת חוק הגיוס החדש - לאחר שקודמו בוטל ע"י בג"ץ בטענה לפגיעה בעקרון השוויון - נמשכים בניסיון למצוא שביל זהב מוסכם. מערכת הביטחון הדוגלת בשנים האחרונות בגיוס מרצון, הבינה שאין יכולת לשלב בשירות משמעותי מגזרים שאינם רואים בשירות הצבאי חלק מסולם ערכיהם. אידיאולוגיה אינה נרכשת בחקיקה או בתקנות.
המילים 'תורתו אומנותו' אינן מבטאות רק חיוב של תלמיד הישיבה לשקוד על תלמודו יותר מ־45 שעות בשבוע; הן מגדירות זהות. המאבק הנמצא בבסיס ההתנגדות לגיוס, הוא על עתיד זהותם של צעירי החברה החרדית. תלמיד הישיבה יכול לקבל דיחוי בבקו"ם עם חולצה שעל כיסה רקום סמל מקום עבודתו, אבל מבחינתו - הוא תלמיד ישיבה חרדי. לפי התפיסה שחונך אליה, מהותו משדרת כל מה שמתנגש עם המגמה הצה"לית לאחדות בין רבדי העם השונים, לשילוב השונה ולקבלת האחר.
ההשקפה החרדית המסורתית גורסת, כי מטרת השירות הצבאי אינה רק להגן על המדינה וגבולותיה מפני אויבים, אלא גם הפיכת הצעיר הישראלי לאדם בעל השקפת עולם אחרת, הכוללת ערכים ביטחוניים וציוניים.
מבחינת הנהגת החברה החרדית, צעיר היוצא לשרת במקום שיגדיר מחדש את זהותו, ויפתח בפניו אפיקים חדשים, עלול להשיל מעליו את מהותו הפנימית, גם אם הסממנים החיצוניים לא בהכרח יוכיחו על כך.
אפשר לקרוא תיגר על ההשקפה הבדלנית, החשדנית והחוששת משינויים, שאולי מזכירה את רעיון הגטו; אך אפשר גם להבין לליבם של מי שמופקדים על רוחניותו ועתידו הדתי של המתבגר החרדי, ורואים ביהדות החרדית את חזות היהדות האותנטית, שכל סטייה ממנה, כמוה כסיכון עתידו הרוחני של העם.
קשה לקבל את העובדה שהמנהיגים החרדיים מאמינים במסורת שונה מהערכים שהחברה הכללית וצה"ל מחנכים אליהם את מיטב בנינו זה שבעים שנה. אבל במבט שני, אולי תימצא מעט הערכה כלפי מי שנוטלים חלק בתקומת העם היהודי בארצו - גם אם לא יכנו זאת ציונות - באמצעות שימור זהותה היהודית של מדינת ישראל בעצם קיומה של החברה החרדית בתוכה.
ככל שצה"ל וחברי ועדת שקד היושבים על נוסחאות ומספרים, יעדים ומכסות, לא יכירו בצורך של צה"ל לייצר שירות חרדי המותאם באופן המיטבי לחיילים החרדיים - ההנהגה האולטרה אורתודוכסית לא תאפשר לגיוס לחדור למחנה החרדי. לתפיסת עולמם, הצעיר החרדי - לומד או עובד, שקדן או בטלן - לא יפקיע את הגדרת 'תורתו אומנותו' מיסודה.
טעות לחשוב שאם יהיו בסיסים חרדיים, בהפרדה מגדרית וכיבוד נורמות דתיות, ויכילו אינספור פעילויות תורניות - הגיוס יהפוך למקובל. הזרם המרכזי החרדי, לפחות בעשור הקרוב, לא עומד לקבל את השירות בצה"ל כערך שמחנכים אליו או מייקרים אותו. אך בשביל לעבות את בסיס ההסכמה עם הקהילה החרדית לרף שילוב גבוה יותר של משרתים, נדרשת עבודה רבה מצד צה"ל והארגונים השונים לפיתוח ולהעמקת תכני זהות חרדיים אשר ישמרו על צביונם של החיילים.
כך לפחות ייווצר מצב שכיסי ההתנגדות החריפים לגיוס מתוך המגזר, לא יוכלו להיתלות בליקויים רוחניים ודתיים, כהוכחה לכך שצה"ל אינו חממה רצויה לצעיר חרדי.
הרב חנוך רוגוז'ינסקי הוא משפטן ואיש חינוך, שותף בהקמת מסלולי הלוחמים החרדיים בצה"ל
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו