בסוף המאה הקודמת פרסם פואד עג'מי את ספרו "ארמון החלומות של הערבים", שבו הציג כשלים בתפישת מנהיגי ערב וביקורתם העצמית כסיבה למחדליהם. כ־20 שנה אחרי, לקראת סוף 2017, ניחתו שלש מכות על ארמון האשליות הפלשתיני. תחילה, הכרזת טראמפ על ירושלים כבירת ישראל, אח"כ באה החלטת מרכז הליכוד לספח את ההתנחלויות ובקעת הירדן ולבסוף, החלטת הכנסת שקבעה בחקיקה "מסמרים בלי ראש" לכל הסדר עתידי בירושלים.
בראייה פלשתינית מפוכחת, היו החלטות האו"ם בעקבות הכרזת טראמפ חסרות משמעות. כנגד הדרמה ההיסטורית שחולל טראמפ ברצף הנמשך מהצהרת כורש דרך הצהרת בלפור ועד להצהרתו - לא נשאו החלטות הגינוי של האו"ם כל משמעות אופרטיבית ושימשו הד עמום למסורת אנטי ישראלית ההולכת ודועכת בממסד המנוכר.
הפרובוקציות שמחולל חמאס עתה אינן תאוות קרב אלא ביטוי לייאוש ואובדן דרך אופרטיבית, מדינית ורעיונית. הארגון המכותר והמותש השקיע לשווא, על חשבון עמו, משאבי עתק בטילים ובמנהרות שהפכו לנטל חסר תועלת, ומצוי בסיטואציה מדינית שבה דרכו האסלאמית נחשבת בעולם כמוקצית מחמת מיאוס וסייעניו המדיניים והכלכליים (קטר, איראן ותורכיה) מצויים במצוקות משלהם.
הרש"פ מסכמת עידן. אבו מאזן התאמץ לשווא לסחוט הישגים מישראל בזירה מדינית עוינת לה - תוך הימנעות ממו"מ ישיר והכרה בה כמדינה יהודית. הרש"פ בזבזה זמנה לריק בניסיון נואל להביא לקמילת ישראל כמדינת אפרטהייד באמצעות חרם בסגנון דרום אפריקה, בעודה מקיימת תיאום ביטחוני עמנו מחשש החמאס...
השיירה הישראלית ממשיכה לנוע בעוד הרש"פ מהדקת לסתות סביב תביעותיה האבסורדיות (ירושלים כבירה ו"שיבת הפליטים"), ואינה מפנימה את השפעת התהליכים הפוקדים את העולם המתפכח על חלומותיהם ההזויים. ואכן, הטרור האסלאמי, האיום האיראני, התפרקות מדינות באזור, המוני פליטים מוסלמים באירופה השוקעת, רדיפת הנוצרים במזה"ת - הם הגורמים שהביאו לדחיקתה לשוליים של הבעיה הפלשתינית, שמעולם לא הייתה הסיבה לבעיות האזור .
לאור התפתחויות אלה טען אבו מאזן שארה"ב העניקה חסות לאסטרטגיה ישראלית לחסל את הקיום הפלשתיני וזכויותיו הבלתי מעורערות ולהרוג את תהליך השלום. קשת הקולות - בפת"ח בחזית העממית ובחמאס - התייחסה להצהרת טראמפ ולהחלטות בעניין ירושלים וההתנחלויות במושגי הכרזת מלחמה, המחייבת ביטול ההכרה בישראל ותהליך השלום, וחזרה להתנגדות (המאבק המזויין).
ההמונים הפלשתינים ביהודה, שומרון ועזה נמצאים בתהליך התפכחות: "ימי הזעם" הדלילים שיזמו החמאס והרש"פ סביב ירושלים הנם עדות ל"פינאלה" מאכזב דווקא משום שהעיר שימשה בעבר כסוגיית ליבה שהבעירה הן את מדינות ערב והן את הפלשתינים.
לעזתים נמאס מחמאס, וביו"ש קצו בשחיתות הרש"פ, אך רבים דוחים את החמאס כאלטרנטיבה. ערב חלופי הגברי ברש"פ סב השיח סביב הקמת ממשלת ביניים אזרחית בעלת צביון כלכלי שתזכה בברכת ישראל. יש השוללים את המועמדים המיליטנטים להחלפת אבו מאזן (מאג'ד פרג' ודחלאן) כנציגי השיטה הארגונית הישנה וחסרת הבשורה, ומעדיפים דווקא את סלאם פיאד שכבר הוכיח יכולת לממש חזון שגשוג פלשתיני זה. לנו זה יכול להתאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו