בהתייחסותנו לחוק המרכולים אנו מדברים על המרחב הציבורי, ולא על הפרטי. שם אנו לא מתערבים. במרחב הציבורי של המדינה היהודית לא יכול להיות שהשבת תיפרץ והזהות היהודית תימחק. על כך חשבו כל גדולי האומה, ובהם דוד בן־גוריון, חיים נחמן ביאליק, אחד העם ומנחם בגין. הם הבינו היטב ששבנו לכאן לאחר 2000 שנות גלות בכוח הזכות, ולא בזכות הכוח.
חוק המרכולים בא בסך הכל לגדר את הסטטוס־קוו שנפרץ, נרמס ומסכן את ישיבתנו בחבל ארץ זה. זכותנו המוסרית באה ממקום השראה אחד ויחידי - תורת ישראל. זו גם הסיבה שישראל הרשמית לא מחללת שבת, לא בארץ ולא בעולם.
אין כוונה להתערב במרחב הפרטי של כל אחד ואחת. מכיוון שהבחירה החופשית היא יסוד ביהדות, אנו מתכוונים לשמור על ישראל כמדינה יהודית ואין סממן מובהק יותר לכך משמירת השבת במרחב הציבורי.
לאורך אלפי שנות גלות שיננו יהודים בכל התפוצות את התפילה "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות, את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם". יהודים בכל פינה בעולם שמרו על השבת ועל יהדותם, וזה למעשה סוד הקיום של האומה היהודית שלמרות הרדיפות, השואה והפוגרומים, שרדה מול אימפריות שנכחדו, ועם ישראל חי וקיים.
היעלה על הדעת שדווקא בישראל, מדינת העם היהודי, תחולל השבת במרחב הציבורי? יותר ויותר ישראלים מזדהים עם שמירת השבת, כשלעומתם קולות צעקניים שמעודדים את רמיסת הערך המקודש הזה. יש רוב בציבור הישראלי, גם אם הוא לא חרדי שמזדהה לחלוטין עם הערך המקודש של השבת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו