לפני כשבועיים, ימים ספורים לאחר הצהרת הנשיא האמריקני דונלד טראמפ על הכרת ארצו בירושלים כבירת ישראל, נפתחה במוזיאון היהודי בברלין אחת האטרקציות התיירותיות הפופולריות בבירת גרמניה - תערוכת ענק ששמה "ברוכים הבאים לירושלים". התערוכה מתפרסת על פני 1,000 מ"ר וכוללת מאות מוצגים ומיצגים שמספרים את פניה הרבות והשונות של "עיר הקודש".
היה אפשר לצפות ממוזיאון יהודי כה חשוב, שתערוכה כה מושקעת תשים דגש על ייחודיותה של ירושלים כעיר הקדושה ביותר ליהדות ותעניק מקום כלשהו לנרטיב ההיסטורי של הציונות ומדינת ישראל. תערוכה שכזו היתה יכולה גם להציג באופן מאוזן ולא אידיאולוגי את מציאות הדו קיום בעיר, למרות העימות המתמשך. אך באופן מצער ביותר התערוכה אינה מחדשת דבר, אלא מחזקת את תיאוריית הבעלות המוסלמית־ערבית־פלשתינית על העיר, בעיקר באמצעות הצגה מגמתית ביותר של תולדות העימות הערבי־ישראלי.
סרט תיעודי היסטורי על הסכסוך, שמהווה את אחד מרגעי השיא בתערוכה, מציג את היהודים כפולש שתלטן; מתייחס למעשי טבח וטרור של הארגונים הצבאיים היהודיים - תוך התעלמות מוחלטת ממעשי הטבח והטרור של הארגונים הערביים בהשראתו של המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל־חוסייני; מתעלם לחלוטין מהמרד הערבי של שנות ה־30 ומשיתוף הפעולה של אל־חוסייני והנאצים; מביא קטע ארוך למדי של ראיון עם יאסר ערפאת משנות הנהגתו הראשונות, שבו מסביר מנהיג אש"ף שלפשתינים אין ברירה אחרת מאשר לקחת נשק ולהילחם (כאילו מדובר בחידוש); וחוזר על התזה שרצח רבין הביא להפסקת תהליך השלום, ועל השקר המוכח שעליית שרון להר הבית היתה העילה לתחילתה של האינתפיאדה השנייה. תקציר ההיסטוריה לפי המוזיאון היהודי של ברלין: היהודים רעים, הערבים קורבנות.
האם היה אפשר לצפות לגישה אחרת מצד מוזיאון יהודי, שמציג בתערוכת הקבע שלו את ישראל כחלק מה"גלות" של יהדות גרמניה או צילומים של יהודים גרמנים שמאלניים מפגינים נגד ישראל? אחת מאוצרות התערוכה היא צילי קוגלמן, מנהלת לשעבר של המוזיאון היהודי, בעלת העמדות הפוסט־ציוניות, שהפכה את המוזיאון למוקד פעילות של שוללי קיומה של ישראל. חשוב לציין שהמוזיאון אינו קשור לקהילה היהודית המקומית וממומן מכספי ציבור. כלומר, לממסד הגרמני יכולה להיות השפעה על התכנים המוצגים בו, והמוזיאון יכול לשמש את הרשויות הגרמניות להעברת מסרים הרצויים להן. בדיעבד, זה בדיוק מה שקורה: המוזיאון היהודי משמש את הממסד הגרמני לניהול מאבק תודעתי נגד ישראל תחת כסות של גוף יהודי לכאורה.
סוגיית ההכרה בירושלים כבירת ישראל מאפשרת לחשוף את הצביעות הגרמנית בכל הנוגע לקשרים עם מדינת היהודים: בשבוע שעבר הצביעה גרמניה במליאת האו"ם בעד הצעתן של טורקיה ותימן לבטל את ההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל. גרמניה, ועימה מדינות גדולות נוספות באיחוד האירופי, בגדו בבעלות בריתן ארה"ב וישראל והעדיפו להתייצב לצידם של המשטרים החשוכים ביותר בעולם בשלילת זכותה של המדינה היהודית לקבוע את בירתה בירושלים הקדושה ליהודים.
הגיעה העת להוריד את המסיכות מעל פניה של גרמניה: מדינה זו מנהלת נגד ישראל מאבק עיקש במוסדות האיחוד האירופי והאו"ם, בעודה טוענת שקיום ישראל וביטחונה הם חלק מ"האינטרס הלאומי העליון" שלה. גרמניה היא התורמת האירופית הגדולה ביותר לרשות הפלשתינית, ומעולם לא חשבה לנצל את תמיכתה זו כדי לחייב את הפלשתינים לעשות משהו למען השלום, הפסקת האלימות ושימת קץ להסתה האנטישמית (דברים מתבקשים ומובנים מאליהם לנוכח עברה של גרמניה). אך לברלין זה לא ברור. הלחץ הגרמני הוא רק על ישראל, גם באמצעות מימון ארגונים קיצוניים המוציאים את דיבתה של מדינת היהודים ברחבי העולם. באופן מצער ביותר, גרמניה אינה ידידה. אם היא רוצה להיות כזו, עליה לשנות מהיסוד את מדיניותה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו