בימים אלה מסיימת החברה לאיתור והשבה של נכסי נספי השואה את עבודתה, משרדיה נסגרים. החברה הוקמה לפני יותר מעשור על רקע מחקריו של כותב שורות אלו, שחשפו כי בישראל נמצא רכוש רב של קורבנות השואה. הרכוש הוחזק בידי האפוטרופוס הכללי, בנקים, קק"ל ועוד. בעקבות החשיפה הקימה הכנסת בשנת 2000 ועדת חקירה פרלמנטרית. מסקנותיה הביאו להקמת חברה לאיתור הרכוש בישראל של הנספים בשואה, איתור היורשים הזכאיים, מתן סיוע לניצולי השואה, הנצחה וחינוך. המטרות האחרונות אמורות היו להתבצע במימון רכוש הנספים שיורשיהם לא נמצאו.
עוד יקום המלומד שיחקור את עשיית החברה, יעילותה ואופן הגשמת מטרותיה. לצד זאת, ברור שפירוק החברה אינו מסמן שמדינת ישראל השלימה את חובה ביחס לרכוש קורבנות השואה. ואמנם בחוק נקבע שעם סיום עבודת החברה ייכנס בנעליה האפוטרופוס הכללי; הוא יקבל את יתרת הרכוש בכסף, בניירות ערך, בקרקע ועוד, ויירש את יעדיה ומטרותיה.
יש לקוות שהאפוטרופוס ילמד מלקחי החברה ומדו"חות מבקר המדינה ויצליח במחוזות שבהם החברה פחות הצליחה. משמח לשמוע שהאפוטרופוס "יורש" מהחברה גם צוות עובדים שהתמחו באיתור רכוש ויורשים. אסור שהאפוטרופוס יחזיק לעד רכוש שבעליו לא נמצאו או שיעבירהו לקופת המדינה. רכוש זה חייב להגיע לידיהם של ניצולים הזקוקים לו, להנצחה ולחינוך הקשור לשואה.
ואולם בכל הנ"ל אין לראות משום השלמת חובות המדינה והגופים המחזיקים רכוש של קורבנות השואה. ללא בדיקת כל הקשור ברכושם בארץ של ניצולי השואה, אי אפשר להגיד שהמלאכה הושלמה והחובה המוסרית של מדינת ישראל ביחס לרכוש הזה מולאה. זאת יש לדעת: הן מחקריי, הן החלטת מליאת הכנסת להקים ועדת חקירה והן כתב המינוי של הוועדה התייחסו לכלל קורבנות השואה, קרי, נספים וניצולים גם יחד. ברם, מטעמים שלא כאן המקום לפרטם, חוק החברה להשבה התייחס רק לרכוש נספי השואה. התוצאה היתה שהחברה להשבה עסקה רק באיתור רכוש ויורשים של נספי שואה. אולם בהתייחס לרכושם בישראל של אלה שעברו את זוועות השואה וניצלו - לא נעשתה כל פעולה.
דינם של הניצולים ודינם של הנספים חד הוא. לפיכך יש להפעיל את כל האופרציה הקשורה באיתור רכוש ניצולים ובאיתור הניצולים ויורשיהם ולהשיב את רכושם בערכים ריאליים, על פי אותו בסיס שלפיו פעלה החברה ביחס לנספים. על כן, ניצולים שרכושם הוחזר במהלך שנות קיומה של המדינה, יש להשלים את ערך המושב באופן שיתאים לטבלת השערוך שנקבעה בזמנו ביחס לרכוש נספי השואה. הדעת אינה סובלת שניצול שהפקיד בשנות ה־30 מאה לירות סטרלינג וקיבל בשנת 1948 את אותו סכום נומינלי בלירות ישראליות, לא ייהנה מההפרש בין הסכום שקיבל לסכום שהיה עליו לקבל, אילו הופעלה עליו טבלת השערוכים הפועלת ביחס לנספים וכן שערוך ההפרש מאז 1948 ועד היום.
רק עם השלמת החובה ביחס לניצולים תוכל מדינת ישראל להצהיר בפני הקהילה הבינלאומית כי מה שדרשה מאומות העולם ידעה לתקן, אמנם באיחור ניכר, גם בביתה שלה.
פרופ' יוסי כץ מאוניברסיטת בר־אילן הוא חתן פרס ישראל בחקר הגיאוגרפיה ומחבר ספרים על רכוש קורבנות השואה
