בשנת 2014 הממשלה קיבלה החלטה לגייס בתוך שלוש שנים 15 מיליארד שקלים באמצעות הנפקת מניות לציבור של חברות ממשלתיות. והנה, 2017 מסתיימת וההחלטה הזו עדיין לא החלה להתממש. אלא שלדברי מנכ"ל הבורסה, איתי בן זאב: "שר האוצר הודיע לנו שהוא בוחן את האפשרות בחיוב, וזוהי בהחלט חדשה".
לפני כמה שבועות שר האוצר משה כחלון גם אמר ל"ישראל היום" שהוא קיבל החלטה למכור את יתרת החזקות המדינה בבנק לאומי, שעומדות כיום על כ־6%. בינתיים לא ידוע על התקדמות בעניין זה, אך היא מבטאת את עמדת האוצר כיום והיא עולה בקנה אחד עם הבשורה של בן זאב שלפיה המהלך הזה נבחן סוף־סוף.
לפי אותה החלטת ממשלה מ־2014, חלק מהחברות המדוברות אמורות לעבור לשליטת הציבור באופן מוחלט, כמו נמל אשדוד, נמל חיפה, חברת "שירותי איכות הסביבה", התעשייה הצבאית וחברות כלכליות הפועלות בתל אביב. חברות אחרות אמורות להימכר לציבור באופן חלקי, כמו חברת החשמל, התעשייה האווירית, רפאל, מקורות, דואר ישראל ונתיבי גז לישראל. בעניין חברת רכבת ישראל הוחלט שהעניין ייבחן בהמשך. שאלנו את בן זאב, למה ולמי המהלך הזה טוב?
"אנחנו מאמינים כי שוק ההון המקומי הוא הפלטפורמה היעילה ביותר להעברת הנכסים מבעלות הממשלה לבעלות הציבור. כך הציבור יכול להיות שותף בחלק מאותן חברות ממשלתיות. שיתוף הציבור יחזק את הקשר והמחויבות של החברות הממשלתיות כלפי הציבור".
בישראל הרעיון נראה משום מה מהפכני, אלא שבעולם הוא לגמרי מקובל. מדינות העולם המערבי מכרו ומוכרות חברות ממשלתיות לציבור באמצעות הבורסות שלהן. לעיתים קרובות המהלך הזה היה פתרון של אילוץ - המדינה העדיפה לגייס כסף מהציבור במקום להקצות כספים מתקציבה. פולין, למשל, הפריטה מספר חברות ממשלתיות באופן חלקי ובאופן מלא, וכך גם מדינות נוספות במזרח אירופה.
בארץ זה נעשה עד כה רק באמצעות איגרות חוב, וזה לגמרי לא דומה. אג"ח לא משתפות את הציבור בחברה, הן בסך הכל סוג של הלוואה - האזרחים מלווים למדינה כסף בתמורה לריבית נתונה. בעולם נהוג לעשות את הצעד הזה בשיתוף העובדים. העובדים שמחים לשתף פעולה בעיקר כשלא מדובר בהפרטה מלאה וכשהם מתכבדים באופציות ובמניות, כנהוג בהנפקות בהיי־טק ובהנפקות של חברות פרטיות בכלל. כך נוצרת לעובדים המוטיבציה לתרום לארגון ולהעלות את ערכו.
באוסטרליה, למשל, נעשו הצעדים הראשונים להפרטת חברות ממשלתיות כבר בשנת 1991, ורק בשנה שעברה הושלמו חלק מההפרטות שם, כמו הבנק האוסטרלי CBA, שהיה בבעלות ממשלתית והופרט. עובדי הבנק קיבלו אופציות, אך כל הציבור היה יכול להשתתף בחגיגת ההפרטה. קודם לכן, כמובן, הבנק נוהל באופן לא יעיל, כמקובל במגזר הממשלתי שאינו מוטה רווח.
כמו בארץ, לדירקטוריון הבנק שם מונו קודם לכן חברי מפלגות לפי הישגיהם הפוליטיים והקשרים שלהם. עם ההפרטה מונו חברי דירקטוריון מקצועיים והבנק עלה על פסים עסקיים. בדיעבד התברר שמי שרכש או קיבל מניות בבנק האוסטרלי ב־1991 עשה את עסקת חייו. חבילת מניות מינימלית שעלתה בהנפקה באותה העת 2,160 דולר הוצעה בחודש שעבר בלא פחות מ־131,171 דולר - תוכנית פנסיה טובה יותר מכל דבר אחר שהוצע בעולם.
שותפות הלכה למעשה
הבנק הוא רק דוגמה אחת מני רבות להנפקות מוצלחות של חברות ממשלתיות באוסטרליה שהופרטו. באותה תקופה החל גל הפרטות גדול של חברות ממשלתיות בעולם המערבי. ההנפקות האלה היו לחביבות המוסדיים - באופן טבעי קרנות הפנסיה היו הקונות הראשונות של אותן חברות, הנחשבות סולידיות מאוד.
שאלתי את בן זאב אם הוא רואה בעייתיות בכך שהחברות הללו נהנות למעשה מערבות ממשלתית. לדבריו הן אכן נהנות מרמת ביטחון גבוהה יותר, אך זה לא אומר שהן נטולות סיכון. נקודה נוספת שמציין בן זאב היא שהפרמיה העודפת שממנה נהנות החברות הנחשבות מסוכנות פחות מתקזזת עם הפרמיה השלילית שהן משלמות על הניהול הלקוי שלהן. "הניסיון בעולם מלמד שהשוק יודע לתמחר את אותן חברות. הן עולות על מסלול מוטה רווח ואז משיאות תשואות גבוהות יותר מתשואות של חברות ממשלתיות", אומר בן זאב.
חגיגת ההפרטה. בנק ישראל // צילום: רויטרס
אם זה כל כך טוב וכבר התקבלה החלטת ממשלה לעשות כן, אז מדוע זה לא בוצע עד כה? קשה לענות על השאלה הזו, אבל זה ככל הנראה קשור גם ביחסים העכורים שהיו בין שר האוצר למנהל רשות החברות הציבוריות, אורי יוגב. לאחרונה יוגב הוחלף ביעקב קוינט. ככל הנראה מדובר כעת בשעת כושר - כאמור, שר האוצר הצהיר על כך שהוא בוחן את הנושא, וההפרטה לציבור באמצעות הבורסה מתאימה להשקפת עולמו.
אי אפשר להתעלם גם מהעובדה שהמזומנים שייכנסו לקופת המדינה יכולים להיות פתרון בתקופת דיונים בתקציב. הפתרון הזה זמין מאוד כעת והוא יכול לצאת לדרך בקרוב מאוד. הצ'ק הראשון שהממשלה יכולה לפדות הוא בנק לאומי. "אני לא יודע אם הממשלה התכוונה לכך, אבל העובדה שהיא לא עשתה זאת בשנים האחרונות היטיבה את מצבה. כעת לאומי שווה הרבה יותר", אומר בן זאב.
לישראל יש סיבה נוספת להנפיק את החברות הממשלתיות לציבור - זוהי דרך טובה למשוך משקיעים זרים להשקעות בארץ. "לאחרונה אנחנו מארחים משלחות רבות מאסיה שמחפשות את דרכן להשקעה במדינת הסטארט־אפ", מספר בן זאב. אבל גם רבים מהיהודים, או בעלי סנטימנט יהודי, מעוניינים להשקיע בארץ, וזו דרך טובה בשבילם להיות שותפים בחברות האלה - הקשורות לליבת העסקים של הארץ. זו מעין שותפות עם המדינה הלכה למעשה.
פוטנציאל אדיר
ההפרטה באמצעות הבורסה בעצם משנה את הסטטוס של החברות מ"ממשלתית" ל"ציבורית". מעבר למשמעות המשפטית, המונחים עצמם אומרים הכל - ממשלתי שייך לממשלה, ציבורי שייך לציבור כולו. בעשורים האחרונים מתחזקת ההבנה בציבור ובממשלה שהממשלה יכולה לשלוט בנושאים רגישים גם בלי להיות בעלים. כך נולדו שיטות של שיתוף המגזר העסקי בבניית תשתיות, שעד לפני חצי יובל בוצעו באופן גורף על ידי ממשלות.
אלא שבעשורים האחרונים השיטה פשטה בעולם כולו - ייצור חשמל, סלילת כבישים, התפלת מים ועוד - כולם הוצאו לביצוע המגזר העסקי. הפרטת החברות הללו - חלקית או מלאה - היא יישום נוסף של אותה תובנה, שלפיה כל הצדדים ירוויחו יותר אם גיוסי ההשקעות יתבצעו על בסיס עסקי ועל ידי המגזר העסקי, תחת רגולציה ממשלתית.
החברות הללו הן פוטנציאל אדיר לסחורה טובה לקרנות הפנסיה של כולנו; לשיפור השקיפות הציבורית - המחויבת על ידי כל חברה ציבורית; לגיוס השקעות זרות ולשיפור הרמה הניהולית והפריון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו