"השבט שמתנגד לנתניהו עושה לו עוול?" כן!

ממש בימים אלה הגישו ראשי המכון הישראלי לדמוקרטיה את הדוח השנתי שלהם, "מדד הדמוקרטיה", לנשיא המדינה. למרות שהטקס בבית הנשיא היה חרוש בקמטי חומרה ודאגה למצב הדמוקרטיה בישראל, כותבים מחברי הדוח: "ובכן גם השנה ההשוואה הבינלאומית מראה כי ישראל היא מדינה יציבה מבחינה דמוקרטית וכי התחזיות השחורות העולות תדיר על קריסתה הקרובה כמדינה דמוקרטית מופרזות... ההשוואה שהוספנו השנה מראה את ציוני ישראל לאורך זמן, ומעידה על שיפור הדרגתי ברוב המדדים".

המדד המרכזי בדו"ח הנרחב הוא בשאלה, כיצד נתפס מצבה הכללי של המדינה בעיני אזרחיה. הנתונים הם חד משמעיים: 48 אחוז אומרים כי מצבה טוב או טוב מאוד. זה נתון גבוה, וניתן להבין את משמעותו לאורך שנים: בשנת 2016 רק 36 אחוזים אמרו שמצב המדינה טוב. כקו בסיס ניתן לקחת את שנת 2003, לקראת סוף האינתיפאדה השניה: רק 11 אחוזים מהציבור חשבו שמצב המדינה טוב. לעומתם, 63 אחוזים אמרו אז שמצבה רע או רע מאוד. המדד עם עלייתו של נתניהו ב־2009 היה 31 אחוזים. מאז יש עלייה מתמדת עד לנתון השנה המצביע על כך שקרוב למחצית הציבור סבורים שמצב המדינה "טוב". כך ביחס הפוך מספר אלה החושבים שמצבה רע עד רע מאוד - מ־63' אחוזים לפני 14 שנה לכ־15 אחוזים השנה. לגבי תפיסת המצב האישי: בשלוש השנים האחרונות בין 73.5 אחוזים ל־75 אחוזים אומרים שמצבם האישי טוב או טוב מאוד. זה נתון מדהים. 

זו מעין תמונה הקרובה לאובייקטיבית, והיא מצדיקה את תזת ה"חמוצים" הקופירייטרית של ראש הממשלה. במאמר מערכת במגזין "ליברל" לסיכום השנה נכתב, "אז למה נדמה ש־2017 הייתה השנה הכי מקוטבת ויצרית מבחינה תקשורתית אי פעם... האם באמת (בני) השבט שמתנגד לנתניהו... עושים לו עוול אדיר?" התשובה: חד משמעית כן. בכוחו של "השבט" לחולל ספין בלתי פוסק שמסכן את היציבות במדינה.

אבל זה לא הכל. מי שעובר כל גבול בליבוי המסע ההיסטרי נגד בנימין נתניהו וממשלתו, ובתוך כך פוגע במדינה, הוא אהוד ברק שפרסם מאמר בנ"י טיימס תחת הכותרת: "אנחנו חייבים להציל את ישראל מממשלתה". מעבר לכל ההתקפות האישיות על נתניהו ומשפחתו, מציג ברק את הממשלה כמחסלת הדמוקרטיה ושלטון החוק. "הממשלה הכריזה למעשה מלחמה על בית המשפט העליון, העיתונות החופשית, החברה האזרחית כמו גם נגד צה"ל והקוד האתי שלו", כותב ברק.

האמירות האלה מסמנות הפניית עורף לא רק למדינת ישראל וטובתה, אלא גם להגיון ולשפיות. כאילו אזרחי ישראל הם בני שבט הרוהינגה הנסחפים לביצות בנגלדש. 

המסקנה המרכזית היא, שההתקפות שמלבות את חקירות ראש הממשלה בתואנה של שחיתות הן בלתי רציונליות. נתניהו הוא הפוליטיקאי היחיד על המגרש, שניחן בחשיבה אסטרטגית וביכולות מדיניות בינלאומיות, וזאת הסיבה שמצבה של ישראל אכן משופר מאוד. התקשורת החופשית יכולה להיות שטופה בהזיות שנאה. אבל שומרי הסף חייבים לשמור על שיקול דעת של מידתיות וטובת הכלל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו