לפני כעשרים שנה התחלתי בהקמת הנח"ל החרדי לאחר שהתוודעתי לתופעת הנוער החרדי שאינו לומד בישיבות ו"יושב על הברזלים" תרתי משמע. במשך שנה למדתי להכיר את הציבור החרדי על גווניו, עמדותיו השונות והמרקם החברתי המורכב שלו. בתקופה זו אספתי, בסיוע רבנים וכמה נערים חרדים, כ־30 נערים נוספים שרצו להתגייס לצה"ל לאחר שנשרו מהישיבות - כל אחד וסיבותיו. עם זאת, ידעתי שללא ברכה מגדולי התורה, לא אוכל לקדם את הרעיון. ללא תמיכה כזאת, אין סיכוי להקים מפעל משמעותי וניסיונותיי יעלו בתוהו.
בעזרת אחד הרבנים שתמך ברעיון הגיוס, נקבעה לי פגישה עם הרב שטיינמן בבני ברק. השעה היתה 1:00 בלילה ואני מודה כי התרגשתי מאוד. בבית הרב ראיתי שורה ארוכה של אברכים, כולם עם מעילים שחורים ומגבעות לראשם. הרגשתי פתאום לא שייך, זר בתוך החבורה. עמדתי בתור מול עיניים תמהות "מי זה?", עד שסימנו לנו להיכנס.
נכנסתי לחדר אחוז התרגשות מעצם המעמד וכדרכי, סגרתי את הדלת אחריי. מולי ישב הרב, זקוף, בעל עיניים חכמות וטובות, מיישיר מבט, פאות ארוכות הדורות ונוכחותו משדרת הוד ועוצמה. החדר היה פשוט, כמעט סגפני: כיסא, שולחן וספרים רבים שעיטרו את הקירות.
להפתעתי הדלת נפתחה מאחוריי. קמתי וסגרתי והיא שוב נפתחה. שוב קמתי כדי לסגור אותה מפאת חשיבות הדברים, אולם הרב שבא איתי סימן לי להשאירה פתוחה.
הסברתי לרב שטיינמן את סיבת בואי, והייתי לחוץ מאוד. הדגשתי שמדובר בנוער נושר שאינו לומד, וכי צה"ל מוכן להיערך להקמת גדוד לא מעורב באווירה חרדית, שבו יהיה מזון כשר למהדרין וישולבו בו שיעורי תורה. סיפרתי לו שלאחר שירות צבאי בן שנתיים יקבלו הנערים שנת לימודי ליבה ומקצוע שיאפשרו להם להשתלב במעגל העבודה ולהפוך ל"מענטש" (אדם); כך יישארו בחברה החרדית במקום להיפלט ממנה. אמרתי שמטרתי ליצור אחדות בעם ישראל ושאותם מתגייסים יהיו נחשונים בראש המחנה.
הרב התבונן בי ולהפתעתי פתח באזכור זכות ראשונים של שורשיי מבית אבא. הוא הכיר את סיפור משפחתי מגרודנה, סיפר על הישיבה הגדולה בעיר ותלמידי החכמים שהיו בה ועבר לספר על אבי שעלה לארץ, נלחם בקרב לטרון ונהרג כמפקד על חיילים משארית הפליטה - פליטים שהגיעו שבועיים קודם לכן לארץ בספינות המעפילים. הייתי נרעש ומרוב התרגשות לא הבנתי לגמרי את המשך דבריו של הרב, שחלקם היה יידיש וחלקם עברית.
יצאנו מהפגישה, שורת הממתינים עדיין ארוכה כשהיתה. כולם הסתכלו עלי. שאלתי את הרב שליווה אותי אם קיבלתי ברכה או לא. הוא חייך ואמר: על פי הקודים החרדיים קיבלת את הברכה. תהיתי, כיצד יידע הציבור על מתן הברכה? הוא ענה, האם אני זוכר שסגרתי את הדלת והיא נפתחה שוב ושוב? ובכן, פתיחת הדלת היתה לצורך העברת הברכה. שני האברכים שעמדו בחוץ כבר העבירו אותה הלאה, ובתוך חצי שעה כל בני ברק תדע את משמעותה.
הרב שטיינמן העניק לי את הברכה, את החיזוק ואת התמיכה להקמת הנח"ל החרדי. תמיד אזכור אותו כמי שנתן לי את הכוח להמשיך במשימתי, למען אחדות העם וחיזוק תורתו ולמען שילוב הציבור החרדי בחברה ובמדינה. יהי זכרו ברוך.
יהודה דובדבני (תא"ל מיל') הקים את גדוד "נצח יהודה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו