הכרזת טראמפ על ירושלים: לא מהלך משנה מציאות

קשה להיות ציני אל מול נאומו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהכיר בירושלים כבירת ישראל. אולי זו חולשתם המיוחדת של בני גיל המדינה; הילדים שהוריהם לקחו אותם בחופש הגדול לירושלים, עלו איתם על גג מועצת הפועלים ברחוב שטראוס, הרימו אותם על כתפי אבא והורו להם להביט לעבר הצד הירדני של העיר החצויה ולנסות לראות את הכותל. הם הצליחו לראות רק את הלגיונרים. 

לאחר שאומות העולם השלימו עם גבול הקו הירוק בהחלטת 242 של מועצת הביטחון מנובמבר 1967, הן צריכות היו מזמן להכיר בירושלים המערבית שנכבשה על ידי צה"ל ב־48' - כבירת ישראל. למעשה, אפילו השגריר הקנדי, שסירב להיפגש איתי בלשכתי במזרח ירושלים, היה מוכן להיפגש בקריית הממשלה במערב העיר. אבל שום מדינה לא הכירה בחלקה המערבי של העיר כבירתנו, גם אף אחת מהן לא הציעה לממש עכשיו את החלטת החלוקה ולבנאם עכשיו את ירושלים.

זה עצוב ולא הוגן שישראל היא המדינה היחידה בעולם שעד לאחרונה לא הוכרה בירתה, ואשר שום שגרירות כבר אינה שוכנת בה (מאז חקיקת "חוק ירושלים" של גאולה כהן, שגרם נזק מיותר לעיר). נאומו של טראמפ היה חשוב ומרגש, אך אם לא יהיה מעבר של השגרירות לירושלים (אפילו למבנה זמני) בקרוב מאוד; ואם ילידי ירושלים עדיין לא יירשמו כילידי ישראל; ואם במסמכים אמריקניים רשמיים לא תצוין ירושלים כבירה - תיוותר הכרזתו של הנשיא כמחווה חשובה לישראל, אך לא כמהלך משנה מציאות.

רק לפני שבועות אחדים הסביר טראמפ לתקשורת מדוע לא יעביר את השגרירות, ואמר כי הדבר עלול לפגוע במאמציו להביא להסכם בין ישראל לפלשתינים. סביר להניח ששינה את דעתו, משום שאמור היה לחתום על התנגדותו החצי־שנתית להעברת השגרירות לירושלים, וכדי להמתיק את הגלולה החליט להכריז על ההכרה בירושלים כבבירת ישראל מבלי להגדיר את גבולותיה. טראמפ ביקש להשאיר את סוגיית הגבולות להסכם עתידי, והחזיר את פתרון שתי המדינות אל הדיון. המסר היה ברור: הוא אינו שב וחוזר על רעיון העוועים של מדינת אחת, אשר תוקם במקום ישראל.

ייתכן כי מדובר במהלך מתוחכם יותר. בשלב מוקדם של נשיאותו הציג טראמפ את פתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני כאתגר מרכזי עבור ממשלו, והודיע כי ברצונו לממש במזה"ת את "הדיל האולטימטיבי". אין צורך להיות מיליארדר כדי להבין שכאשר מדובר בדיל, יידרשו ויתורים משני הצדדים. טראמפ, לכאורה, יכול היה לשמור את ההכרה בירושלים כהישג ישראלי שיתקבל תמורת ויתורים, אך ייתכן שהחליט להוביל מהלך שבו יעניק לישראל הישג מוקדם, ויבקש את תמורתו כאשר יציג תוכנית מדינית. 

ממשלת נתניהו תוכל, כמובן, לדחות כל מה שיוצע לה, אבל יהיה קשה לסרב להצעה שתגיע משולחנו של מי שהוגדר כנשיא הטוב ביותר לישראל מאז קום המדינה, ובוודאי לא לאחר הכרזה נשיאותית שהוזכרה בנשימה אחת עם הצהרת בלפור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו