אחרי שראתה את הפועל ב"ש אוספת עוד שלוש נקודות, מכבי ת"א ידעה שהיא חייבת ניצחון כדי לשמור על פער סביר מהמקום הראשון, אבל הקבוצה המאכזבת של ג'ורדי קרויף, שעמוק בתוך העונה עדיין מחפשת את דרכה, שוב הציגה כדורגל חלש, בלי שום בשורה ובעיקר תסכלה את אלפי אוהדיה. זה היה אחד המשחקים החלשים העונה. ממכבי פ"ת אין יותר מדי ציפיות אבל ממכבי ת"א הסיפור שונה. זה מה שמסוגלת לתת סוללת השחקנים הבלתי נגמרת של הצוות המקצועי הבלתי נגמר?
בדקות הראשונות עוד ראינו מהצהובים לחץ גבוה ונוכחות של הרבה שחקנים בהתקפה אבל מהר מאוד הם חזרו לסורם עם כדורגל שבלוני ומשעמם. מכבי לא נראתה כמו קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה.
הפעם בפינת החידושים וההמצאות של קרויף מכבי פתחה עם שלושה בלמים. על הנייר המגמה הייתה התקפית - לשחרר את דוידזאדה ומיכה למשימות התקפיות אבל תוכנית לחוד ומציאות לחוד. מכבי פשוט לא מצאה את הדרך לאיזורים המסוכנים. שוב ושוב היא חיפשה את הדרך לשער דרך הגבהות חסרות סיכוי. אין לה כרגע שחקנים שוברי שיוויון שמסוגלים בפעולה אישית לעשות הבדל.
קרויף המשיך לרכז כוחות בחלק האחורי למרות הקושי של הקבוצה שלו לייצר לחץ רציף ומצבים ממשיים מול השער. בנוסף לכך מול הדלילות ההתקפית של מכבי פ"ת לא היתה כל סיבה להחזיק על המגרש בלם שלישי.
עם כל השליטה של מכבי במשחק ההזדמנות הכי טובה במשחק הייתה של מכבי פ"ת. מול קבוצה שלא חלמה לכבוש קרויף צריך לתת חיבוק חזק חזק לראיקוביץ שמנע מבוכה גדולה יותר. למזלה זה היה הניסיון הכמעט יחיד של המלאבסים חסרי היומרות לאיים על השער. הגנתית הקבוצה של שרון מימר עשתה את שלה. מכבי ת"א לא הגיעה לשום הזדמנות במשחק והקרדיט לכך, מעבר לאנמיות של הצהובים, הוא לאירגון, לריכוז ולרצון של פ"ת לאורך כל המשחק.
קרויף ראוי להרבה מחמאות על התקופה שלו במכבי ת"א. כמאמן זה פשוט לא זה. הכישלון ברכש עצום, הקבוצה לא מחוברת וחסרת התלהבות וההשפעה שלו לא ניכרת. אף מאמן אחר לא היה שורד בתפקידו נוכח החולשה והמאזן הדל של הקבוצה.
