מדינת ישראל נוהגת באופן לא הוגן בבעלי עסקים קטנים. היא מפלה אותם לרעה שלא בצדק, לעומת השכירים. העצמאים משלמים ביטוח לאומי כמו השכירים, אך לא נהנים מביטוח אבטלה ומזכויות נוספות שמוקנות לשכירים. העצמאים מחויבים לגבות מע"מ מלקוחותיהם בעבור המדינה ולהעביר את התשלום לרשויות, גם למס הכנסה, לפי הוצאת החשבונית ולא לפי התשלום בפועל. העניין הזה מכביד מאוד על תזרים המזומנים של העסקים שנתפסים כאמידים. אלא שמרבית הרשומים כעצמאים מרוויחים פחות מהשכר הממוצע במשק. יותר משליש מהם מרוויחים 8,000 שקלים ברוטו בחודש.
ההפליה הזו עומדת בניגוד לאינטרס הציבורי. האפשרות להקים עסק עצמאי חשובה מאוד. היא מפלט לעובדים בכירים ופשוטים כאחד, לאלה המתקשים להיכנס למסגרת של מקום עבודה כשכירים. העצמאים מאפשרים לעסקים גדולים יותר גמישות תעסוקתית. עסק בינוני, או גדול, יכול לשכור חלקי משרה לפי הצורך מעצמאי, והעצמאי יכול ליהנות ממכירת שירותים לכמה לקוחות שעשויים להכניס לו שכר גבוה יותר מהשכר שמשתלם ללקוח בודד לשלם לו. עצמאי הוא נהג מונית, רופא, עו"ד, גרפיקאי, ספר, יועץ, מסגר, נגר ועוד. המשק מכוון כיום את כל אלה להיות שכירים, אך הפריון של עצמאים גבוה יותר וכך גם פוטנציאל ההשתכרות שלהם.
הרפורמה האחרונה תסייע לעוסקים נוספים לפתוח עסק ביתר קלות. ראוי להבין שמדובר בחלק מכוח העבודה הרגיל. ל־43 אלף העסקים שנסגרו אין ועד עובדים ואין לובי, הם ראויים לייצוג טוב יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו