יהודים רבים בתפוצות מקשרים בין היהדות לבין קשקשת אוניברסליסטית ליברלית. הם מתארים עצמם כחילונים, אך חסרים את סממני הזהות הלאומית של קודמיהם. יהודים ילידי 1950 עד 1980 לא נחשפו לאנטישמיות אכזרית בדומה להוריהם. החוסר בבית לאומי והשואה מהווים זיכרון היסטורי עמום, במקום חוויה קולקטיבית. הדעיכה בחינוך היהודי האיצה מגמה זו. יותר מכל, תהליך החִברות (סוציאליזציה) המסיבי שהתרחש, בשל החיים בחברה פתוחה, הוביל את שיעור נישואי התערובת בקרב הלא־אורתודוקסים ל־70%.
הרעיון של ישראל כמקלט מפני רדיפה אינו מייצר עוד תהודה. לפי סקר שערך מכון PEW, רק 43% מבני הנוער היהודים־אמריקנים ביקרו בישראל, ול־31% אין כל חיבור אליה. הם הולכים ומייחסים לביטחונה של ישראל עדיפות נמוכה יותר; לא ניתן לסמוך על תמיכתם.
ואכן, בעבור חלק מיהודים הליברלים, דעות אנטי ישראליות הן עניין שבאופנה; באמצעות תקיפת ישראל, הם הופכים ליקירי הקמפוס והתקשורת. הנשיא אובמה חיזק בזמנו את המגמה באמצעות יצירת קרע בין רבים מתומכיו היהודים לבין ישראל. כיום, סטודנטים יהודים רבים מזדהים עם תנועת Black Lives Matter, BDS או תומכי טרור דוגמת לינדה סרסור, במקום עם ישראל.
פרויקט תגלית שיפר במידה את המצב. אך כדי להתחנף לשמאל, מנהיגי התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית עומדים בחזית המתקפה נגד ישראל במגוון נושאים פוליטיים משניים. עם בחירתו של טראמפ, הממסד היהודי הפרוגרסיבי השיק קמפיין חסר תקדים שהאשים את הממשל בפשיזם. הנושא הגיע לשיאו כאשר ראש הממשלה נתניהו ביטל את מתווה הכותל בשל הלחץ החרדי ועל מנת להציל את ממשלתו. למרות שרוב היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים אדישים לגבי תפילה מעורבת בכותל, מנהיגיהם הכריזו מלחמה על ממשלת ישראל בדרישה לחדש את המתווה.
סגנית שר החוץ חוטובלי הוסיפה לקיטוב המצב, אך דבריה הבלתי קורקטיים היו אמת. למרבית יהודי אמריקה אין אפשרות להעריך את האתגרים הניצבים בפנינו. הם אינם מוקפים באויבים אכזריים ורק מעטים מהם משרתים בצבא.
מנהיגים יהודים פרוגרסיביים מבקרים את ממשלת ישראל, למרות מודעותם לאיומים הקיומיים שמולם היא מתמודדת. אך כאשר ישראלים מבקרים את יהדות ארה"ב, הפרוגרסיביים בצביעותם מאשימים אותם בהחרבת יחסי ישראל והתפוצות.
מוטב שיהודי אמריקה ימתנו את גישת העליונות שלהם. למרות גאוותם על היותם מיעוט משפיע, הם כשלו במיגור העלייה באנטי ישראליות ובאנטישמיות השמאל. ככל שמבקשים את תמיכת יהודי התפוצות, יותר ויותר קהילות לא־אורתודוקסיות הן כלל לא יהודיות, או חסרות אמפתיה לישראל.
עלינו להתרכז ביהודים אורתודוקסים ומסורים שתמיכתם בישראל מעולם לא דעכה. במקביל, עלינו לזכור שלמרות מנהיגיהם, יהודים רפורמים וקונסרבטיבים רבים נותרו נאמנים ומסורים; עלינו לעודדם ולתמוך גם בהם. יש להבחין בין יהודים שישראל מהווה עדיפות עבורם, לאלו שיהדותם מבוססת על עמדות שמאליות אנטי ישראליות. כמו כן, עלינו להפסיק להתרפס בפני אלו התוקפים אותנו בפומבי. רבים מה"מנהיגים" הללו ישקלו מחדש את גישתם במידה שיידעו שכאשר יבקרו בישראל, יזכו להתעלמות מנומסת מצד הממסד. הגיע הזמן להפסיק להירתע בכל פעם שיהודי השוליים מתעללים בנו, ולרכז את מאמצינו בסיפוק תמיכה באלו המקדמים באופן אקטיבי את מטרותינו.
