אישור הממשלה להגשת "חוק המרכולים", המאפשר מניעת פתיחתם בשבת, מלבה מחדש את הדיון בדבר הוספת יום מנוחה לסוף השבוע הישראלי. היוזמה חיובית, אך ההצעות המונחות בפני הכנסת מקדמות הפיכת ימי ראשון ליום המנוחה הנוסף, בלי להביא בחשבון די הצורך את המשמעות התרבותית החמורה של מהלך כזה.
במדינות כארה"ב או גרמניה נהוג שבוע עבודה בן חמישה ימים, שאינו פוגע ואולי תורם לתחרותיות ולעושר שלהן. אולם ראוי לזכור שבישראל כבר עתה יום השישי הוא במקרה הטוב חצי יום עבודה, שבו סגור חלק ניכר מהמשרדים ובתי העסק או פתוח עד הצהריים. כך קיים אצלנו למעשה שבוע עבודה של חמישה ימים וחצי. יום מנוחה נוסף בימי ראשון יוליד שבוע עבודה ישראלי בן ארבעה ימים וחצי בלבד – מתכון לפגיעה כלכלית משמעותית ולהזמנת לחצים טבעיים מצד בעלי עסקים להפוך את שישי ליום עבודה מלא.
אז מדוע להפוך דווקא את ראשון ליום המנוחה הנוסף במקום שישי? לרוב נטען שזה בהתאם לימי המנוחה הנהוגים בעולם, מבחינת העסקים והעברות הכספים הבינלאומיים. אך טענה זו התאימה אולי לימי הטלגרף, כי בעולם הפיננסים כיום ממילא "כסף לעולם אינו ישֵן" – פערי השעות הניכרים בינינו לבין טוקיו וניו יורק, למשל, משמעותם שכבר מזמן קיים שוק פיננסי עולמי הפועל 24/7.
לאמיתו של דבר, סוגיית זהות ימי המנוחה חשובה בעיקר כביטוי למאבק תרבותי בן אלפי שנים סביב "הזמן היהודי" - מאבק הנסתר קרוב לוודאי גם מעיני רוב תומכי ראשון כיום המנוחה הנוסף.
רעיון השבת אינו מובן מאליו. בעולם העתיק ועד לפני עשורים אחדים במדינות רבות באסיה, אנשים עבדו ללא יום מנוחה שבועי. יום המנוחה היהודי זכה לחיצי ביקורת של הסטיריקנים ההלניסטיים והרומיים כהוכחה ל"עצלנות", ומקור להאשמות ולשנאה, שהרי כיצד ייתכן שאלה השובתים מהעבודה שביעית מהזמן אינם עניים יותר מאחרים? אך היהודים התעקשו תמיד שזה ביטוי להשקפת עולמם. זאת הסיבה שהצעתו המקורית של בנימין זאב הרצל לדגל המדינה היהודית כללה שבעה כוכבים, שאחד מהם מוזהב.
בהדרגה, ולא מעט בתיווך דתות והשקפות שמקורן ביהדות, כמו הנצרות, האסלאם והתרבות המערבית, ניצח רעיון השבתון ואומץ בעולם כולו. המאבק לא תם. אפילו ילדי הגן היהודים יודעים מדוע שמות ימות השבוע הם מספרים סידוריים ששיאם בשבת. אין זה מקרה שימי השבוע ברוב מדינות העולם נגזרים משמות כוכבים או אלים, ושאפילו מייסדי הנצרות והאסלאם התאמצו לקבוע יום מנוחה שאינו יום השבת. הם הבינו מה שעלינו להבין: השבוע היהודי נגזר מתפיסה ייחודית של העולם, האדם והזמן, שראשיתה במקרא והמשכה בתולדות התרבות היהודית. המשך הדרך הזו הוא האחריות התרבותית הייחודית שלנו.
הכותב הוא המשנה לנשיא מכון הרצל בירושלים
