שלשום, במשחק הכושל נגד מ.ס אשדוד, ג'ורדי קרויף נראה חסר אונים. במשך רוב דקות המשחק הוא עמד שלוב ידיים, לא מאמין ליכולת שהוא רואה אצל שחקניו על כר הדשא ולא מגיב לנעשה. ברגעים אחרים הוא הסתודד עם עוזרו דני פויאטוס ומאמן הכושר חואן טוריחו.
הפגרה חלפה, השחקנים שהיו אמורים להתרענן התרעננו, חלק ניכר מהפצועים חזרו, והיכולת? רק הידרדרה. אז איך זה קורה בכלל?
זה הזמן לאלתר. במשחק מול אשדוד שינה קרויף מערך. מהשיטה ההולנדית הקבועה של 4-3-3, הוא עבר למערך של 4-2-3-1. בשעה טובה מבחינת מכבי ת"א גולסה ורודריגס כשירים, והם בהחלט היו נקודת האור היחידה במשחק.
אבל רודריגס לא בכושר ל־90 דקות אחרי הפציעה שעבר, וברגע שיצא הקישור האחורי של מכבי התרסק, בעיקר כי ריקן שנכנס לא הצליח להשפיע, אולי בעקבות ריבוי דקות המשחק שלו לאחרונה. והטענה לקרויף כאן היא שהוא לא חושב על פתרונות יצירתיים כמו הקולגה שלו מב"ש, בעיקר בתקופה שבה גולסה ורודריגס היו בחדרי הטיפולים.
למה לא לנסות את איגור פיליפנקה בתור קשר אחורי? מה כבר יש להפסיד? כשדור פרץ זורק כל הזדמנות שהוא מקבל לפח, צריך לנסות דברים חדשים. אז אולי פיליפנקה לא מספיק מהיר כדי להיות בלם מוביל, אבל יש לו קריאת משחק נהדרת, ומכל הבלמים של מכבי הוא זה שיודע להוציא קדימה התקפות טוב יותר מכל אחד אחר. אם יש לך סגל רחב, למה לא לנצל אותו?
קרויף. מכבי ת"א שלו נמצאת בתרדמת טוטאלית // צילום: עמי שומן
קחו את כריסטיאן באטוקיו, למשל. המעבר של מכבי לשיטת המשחק החדשה שלשום יכולה וצריכה אולי להוביל לניסוי שבו ישחק בעמדה שמאחורי קיארטנסון, ותשלח בינתיים את מיכה (עד שאצילי יחזור מתישהו מהפציעה, ובשאיפה שמיכה יתעורר) לשחק באגף, וממנו יוכל להפעיל יותר טוב את האיסלנדי, בדרך לריקוד המלחייה.
במערך שבו אלירן עטר וניק בלקמן משחקים באגפים, לחלוץ המוביל של קרויף אין הרבה סיכוי לקבל כדורים. שניהם אוהבים מאוד את הכדור, ואם עטר גם מצליח לעשות איתו דברים חיוביים מדי פעם, הרי שאצל בלקמן (למרות השער המקרי נגד אשדוד) לרוב זה נגמר בכדררת בלתי נסבלת ואיבודי כדור לרוב.
להפוך שולחן. אנחנו לא יודעים מה קורה בחדר ההלבשה ובאימונים בקריית שלום, אבל מההתרשמות שאפשר לקבל במהלך המשחקים, משהו עייף במועדון. היכולת חלשה, אבל המשחק נגמר, הנקודות נוזלות וממשיכים הלאה.
הגיע הזמן אולי להפוך שולחן. להתהפך על השחקנים. לצאת נגדם בתקשורת בנחישות וברגישות כמו בכר אחרי ההפסד בלוגאנו. לא לפחד לספסל באנקרים. לגרום לשחקנים לחשוב שהישבן שלהם בוער לא פחות מזה של המאמן על הספסל. להעיר את המועדון שנמצא כרגע בתרדמת טוטאלית.
לא לפחד כלל. אם הייתם נותנים לאנשי מכבי ת"א לבחור, הם היו מעדיפים לדלג על הנסיעה לספרד מחר למשחק נגד ויאריאל. זה תקוע כמו טאפאס מקולקל בגרון. קרויף צריך למנף את המשחק הזה כאופציה ליציאה לדרך חדשה. לנסות, להעז וגם לתקוף. אחרי הכל זו קבוצה ישראלית, ואין כמו קבוצה ישראלית שתצליח להוציא תוצאה טובה נגד יריבה עדיפה בהרבה מליגה בכירה בהרבה בזמן הגארבג'.
ללא כל הדברים הללו, גם הסבלנות של הבוס בקנדה תסתיים במוקדם, או במאוחר. סביר להניח שבמאוחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו