המאבק בעולם הוא על חברות הענק. גם רפורמת המס של טראמפ בארה"ב היא על החזרת חברות הענק שנטשו את ארה"ב לטובת מדינות נוחות יותר בתשלומי המס. תוכניות רבות בישראל קורצות לאותן חברות, וישראל רשמה בשנים האחרונות לא מעט הצלחות במשיכת חברות לכאן. יצואניות שמייצרות בפריפריה יכולות להגיע למס אטרקטיבי במיוחד של 9% ואף פחות מזה. זאת נוסף על מגוון הטבות ומענקים. ממשלות אוהבות את חברות הענק כי הן מראות תוצאות מיידיות בתעסוקה, ביצוא ובפריון, אבל יש להן גם לא מעט חסרונות: הן לא תורמות לתחרות והן מגדילות את הסיכון. כשחברת ענק נופלת - מצטמצמת, או חלילה נסגרת - זה הרבה יותר כואב. פגיעה בחברה גדולה היא פגיעה ביותר עובדים, ביצוא ובעסקים רבים הנהנים ממנה.
לכן מדינות רבות הבינו שמשק בריא הוא משק שמבוסס על יותר עסקים קטנים ופחות תאגידי ענק. עסקים קטנים תורמים לתחרות ומפזרים סיכונים במשק. אלא שבישראל החיים של העסקים הקטנים קשים מנשוא. מי שרוצה להקים מספרה או פיצרייה, ייתקל בקשיים גדולים יותר משל חברת ענק. אחרי בעלי העסק הקטן אף אחד לא יחזר. מחנות קטנה, כמו פיצרייה, יידרשו אישורים רבים. אחרי שבעל העסק יפתח תיקים במס ההכנסה, בביטוח הלאומי ובמע"מ הוא יידרש לאישור משרד הבריאות, כיבוי אש, הג"א, מחלקת רישוי העסקים בעירייה ועוד. הם יפנו אותו מזה לזה, ייתנו את האישור באישורים קודמים, יאיימו בשלילת רישיון, ידרשו תשלומי אגרות ואישורי מומחים... אם בעל העסק ייכנס לדירוג "קלות עשיית העסקים" של הבנק העולמי הוא יגלה שזה לא חייב להיות כך.
ישראל מדורגת רק במקום ה־54 בעולם במדד זה. קפריסין, מקסיקו, ארמניה ואפילו רואנדה מקדימות אותנו בקלות עשיית עסקים, כמו רוב מוחץ של המדינות המפותחות. כשהרפורמה הזו תיושם ישראל תזנק במדד הזה, אבל בעיקר ברמת החיים וגם באיכות החיים שלנו. למפוטרי נגב קרמיקה, למשל, יהיה הרבה יותר פשוט להשתלב במעגל העבודה אם רק המדינה תאפשר להם, לנו, להקים עסק בפשטות. כי האמת היא שרוב האזרחים לא צריכים עזרה, כמו שהם משוועים לכך שהמדינה לא תפריע להם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
