הדו"ח האחרון של מבקר המדינה עשה רעש גדול מכך שבעיריית בית שמש, בראשות משה אבוטבול, רבים מהעובדים הם קרובי משפחה. לא בסדר? באמת? זה הרגע לצטט את נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק: "בית המשפט העליון הוא משפחה, אי אפשר להכניס מישהו שאיננו חלק ממנה".
ואכן, בבית המשפט העליון הבן של שופט אחד מתמחה אצל השופט השני, והבן של השני מתמחה אצל השלישי. או כמו שאמר פעם שופט בית המשפט העליון מישאל חשין ז"ל: "אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון, אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט העליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי, אני אגדע את ידו".
את הדיווח על הדו"ח של מבקר המדינה שמעתי בגלי צה"ל, כאשר נסעתי במונית. גם גלי צה"ל ידועים בכך שמשרתים שם הבנים של... והבנות של... אבל תמיד כאשר מדברים על זה, הם אומרים שזה כבר לא ככה. וככה בדיוק אומרים גם בבית המשפט העליון כאשר שואלים אותם איך זה שהשופטים שם דואגים לילדים שלהם. כנראה אבוטבול הבין איך זה עובד בבג"ץ ובגל"צ, ובתגובה למבקר אמר שבעיריית בית שמש "זה כבר לא ככה".
ועדיין, מותר לשאול, מדוע מה שמותר לברק, אסור לאבוטבול? למה מה שבסדר בבית המשפט העליון, הופך להיות שחיתות כאשר מדובר בבית שמש?
הנורמות הכפולות הללו נוסחו על ידי אהרן ברק עצמו בביטוי "מבחן בוזגלו", עוד כשהיה היועץ המשפטי לממשלה. כמו שזה נראה, הוא עצמו נכשל במבחן של עצמו, שמעתה ניתן לקרוא לו "מבחן אבוטבול".
כל זה מוביל אותנו אל הכרך השני של כתבי רבי אלתר דרויאנוב, ואל מעשה מתולדות העם היהודי המופיע שם (בעריכה קלה): מיניסטר לענייני משפטים ברומניה היה ממנה לפעמים לשופטים גם יהודים. פעם אחת התפאר המיניסטר הרומני בפני שופט יהודי ואמר לו: "אתה חייב להודות שבמיניסטריון שלי לא מפלים בין יהודי ללא־יהודי".
ענה לו השופט היהודי: "אדוני המיניסטר, נחיה ונראה, אם תמנה לשופטים גם יהודים טיפשים".
מסכת מכות
בעיה תיאולוגית: האם דין יששכרוף יכול להמציא ערבי שהוא אינו יכול להכות?
הנה באה הרכבת
בשבוע שעבר ראיתי כותרת ראשית ענקית ב"ידיעות אחרונות" שזועקת "השבת של הלוחמים תיהרס", כי יהיו עיכובים בתנועת הרכבות בגלל ההחלטה לצמצם את חילולי השבת בעבודות על הרכבת. גם זהבה גלאון פרסמה הודעה כזו, ואחר כך הגיעו עוד. הדאגה הזו מאוד נגעה לליבי, במיוחד כיוון שיש לי בן שהתגייס רק לפני שבועיים וחצי. כן, רטט ליבי מהתרגשות, יש מי שדואג לו.
ובכל זאת, היה לי קצת מוזר שלא היתה כותרת ענק כזו כשעובדי הרכבת שבתו או כשהפגנות כאלה ואחרות חסמו את נתיבי איילון, ובקיצור - חיסכו מאיתנו את גלגולי העיניים הצדקניים שלכם.
כל הדיבורים הללו של מי שאומרים דבר אחד ומתכוונים למשהו אחר לגמרי, מתוך אינטרסים, מוליכים אותנו היישר אל הכרך הראשון של כתבי רבי אלתר דרויאנוב, שם מופיע הסיפור הבא: נכנס יהודי לקרון הרכבת ומצא את מכרו. מייד נתן לו שלום ושאל: "להיכן?"
החזיר לו הלה שלום, והשיב: "לברדיצ'ב".
רגז הראשון: "אומר אתה לברדיצ'ב כדי שאטעה לחשוב שלז'יטומר אתה נוסע, אבל האמת היא שלברדיצ'ב אתה נוסע. אם כן, שקר זה למה?"
הכל נשאר במשפחה. פרסומת למצלמה חדשה, סין
תסביך רצחני
עמוס שוקן, הבעלים של עיתון "הארץ", כינה את שרי ממשלת ישראל "רוצחים בחליפות", וייתכן כי מדובר בשדרוג לכותרתו הארסית של גדעון לוי, באותו עיתון, "הרוצחים לטיס". בכל מקרה, לצד תסביך "הרוצחים" שמטריד את מנוחת מערכת העיתון לאנשים שחושבים בלי היגיון, הייתי שמח לדעת - איפה כל יפי הנפש, שעל אמירות מתונות בהרבה של אנשים מהצד "הלא נכון" של המפה נעמדים על רגליהם האחוריות ושואגים - "הסתה"?
לא בן אדם אחרי לא קוף
בהפגנת האינטלקטואלים בראשות מני נפתלי ואלדד יניב בפתח תקווה, הניפו במוצ"ש האחרון שלט גזעני שבו נראו הח"כים דוד ביטן ודוד אמסלם מושווים לקופים, בדיוק כמו שבמסגדים רבים משווים הדרשנים את היהודים לקופים (ולחזירים).
אז עיזבו לרגע את המסקנה שהמפגינים האלה לא בני אדם והח"כים המוזכרים אינם קופים, לפחות אנחנו גם יודעים איפה "רודפי הצדק" האלה מבלים בימי שישי.
העם שנעלם
מחמוד עבאס (אבו מאזן) הכריז ביום שישי האחרון כי "הפלשתינים והירדנים הם עם אחד שחי בשתי מדינות". או בתרגום לעברית קלה, לפי אבו מאזן, אין בכלל חיה כזאת "עם פלשתיני". ¬
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו