ממשלת העם היהודי

בשולי סערת סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי שמעתי הד חוזר: "ממשלת ישראל התנתקה מיהדות התפוצות". צאו ממאה המטרים הרבועים של רחבת המריבה בכותל המערבי: ממשלת ישראל מעולם לא היתה מחוברת יותר לכלל העם היהודי כמו כיום. במגילת העצמאות מופיע הצירוף "העם היהודי" 11 פעמים. את השטר הזה אנחנו פורעים היום. 14.5 מיליון יהודים יש בעולם, רק מחציתם בארץ. לראשונה בהיסטוריה הקרובה, חשים יהודי ארץ ישראל אחראים לגורל יהודי התפוצות. עד לפני שנים ספורות, המצב היה הפוך. 

את הטור הזה התחלתי לכתוב לפני כשנתיים, כשמדינת ישראל העבירה 4 מיליון שקלים לסיוע לפליטים יהודים במלחמת האזרחים באוקראינה. הכסף יועד למזון, לתרופות ולמקלטי לינה לפליטים. המשכתי לכתוב אותו כשישראל הזרימה כוחות סיוע אחרי הסופה ביוסטון והעבירה לקהילות היהודיות שם מיליון דולר לצרכים דחופים. 

לפני חודשיים הרגשתי כאילו חצוצרה ענקית נצעקת מקצה העולם ועד קצהו וקולה אינו נשמע: מתוקף סמכות בינלאומית חדשה, בתי הדין הרבניים בישראל ייתנו מענה לנשים עגונות בכל העולם. דרך בית הדין הישראלי יוכלו יהודיות שאינן אזרחיות המדינה להפעיל סנקציות כנגד הבעל הסרבן או המעגן. זו החלטה היסטורית שעברה מתחת לרדאר ומזקקת את האחריות שיש למדינה יהודית כלפי היהודים בכל מקום שהם.

ממשלת ישראל כיום שומרת על קשר עם יהדות התפוצות יותר מכל ממשלה אי פעם. 200 מיליון שקלים בשנה מושקעים במשרד התפוצות, שמשמש מעין "משרד למדיניות העם היהודי". השתתפתי במשלחת ללוס אנג'לס של עיתונאים ואנשי קולנוע מטעם משרד התפוצות. מאז הביקור אני חושבת מחדש על תפיסת "שלילת הגולה" שהייתי נטועה בה; בכל אופן, אני מבינה שלא הכל סובב סביב הכפר הקטן ישראל.

גם משרדי ממשלה אחרים שותפים בפרויקטים בתפוצות. סך ההשקעות הממשלתיות ביהדות העולם: כחצי מיליארד שקלים בשנה. אלו מספרים חסרי תקדים - יותר מפי שניים בהשוואה ללפני עשור - שצומחים בכל שנה.  

המיזמים המשותפים כוללים השקעה בבתי ספר יהודיים בעולם (משלוח ספרי לימוד, הכשרות מורים), כסף ישראלי שזורם למחנות קיץ של נוער יהודי בעולם, פרויקט מומנטום עם "תגלית לאימהות" (JWRP) שהביא לישראל עד כה כ־15 אלף נשים, עשרות אלפי סטודנטים בניכר שחיזקו את הקשר לישראל במיזמים בקמפוסים, וכמובן "מסע" ו"תגלית", שבהם משקיעה המדינה כ־340 מיליון שקלים בכל שנה.  ב־18 השנים האחרונות הגיעו לישראל יותר מחצי מיליון צעירים דרך "תגלית". 

בחו"ל יש בחירה אקטיבית להיות יהודי. בישראל זו ברירת מחדל. תנאי הסף ליהדותנו פה הוא לנשום. מעבר לים היהדות היא בחירה יומיומית, שאוהדיה נדרשים לשווקה כמו מוצר צריכה. 

את ישראל אנחנו כבר לא נדרשים לשווק. הגישה במוסדות העוסקים בכך היא לא לרדוף אחרי העולים: מספיק טוב פה כדי שהם ירצו לבוא. ואם לא ירצו, אין זו אגדה. ממשלת ישראל תופסת עצמה ברצינות הנדרשת כשליחת העם היהודי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו