הקריסה בן־לילה של המו"מ לכינון ממשלה חדשה בגרמניה היא מהלומה נוספת לסדר העולמי הליברלי; אמנם לא באותה עוצמה כמו הברקזיט או הבחירות לנשיאות ארה"ב, אך מאותו סוג. כעת מרחפת סכנה על כהונתה של הקנצלרית מרקל. ייתכן שתיאלץ להכריז על בחירות חדשות, שיובילו קרוב לוודאי לאותו מבוי סתום. יש דרכים רבות ליישב את חילוקי הדעות העמוקים בגרמניה באשר לשיטפון ההגירה, אך הסדק בחברה הגרמנית נחשף, והוא ילך ויעמיק.
סוגיית המהגרים היא הפיל בסלון של מרקל. הקואליציה הקודמת גילתה אפס סובלנות ביחס לביקורת כלשהי על החלטתה של מרקל לאפשר לכמיליון וחצי מהגרים (חלקם פליטי מלחמה מסוריה) להיכנס לגרמניה בשנתיים האחרונות. הצבעת מחאה הביאה לבונדסטאג מפלגות קטנות יותר על בסיס מצע ההתנגדות להגירה: מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" במזרח גרמניה, והדמוקרטים החופשיים במערבה. הסוציאל־דמוקרטים, שותפיה של מרקל לקואליציה הקודמת, התרסקו - בעוד הנוצרים־דמוקרטים, חברי מפלגתה של מרקל, איבדו מכוחם.
למרקל יש בקושי שליש מהקולות בבונדסטאג, שותפיה הסוציאל־דמוקרטים פרשו מהמו"מ הקואליציוני לאחר תבוסתם בבחירות, והיא לא תנהל מו"מ עם "אלטרנטיבה לגרמניה", השורצת לאומנים קיצוניים אנטי־אמריקניים בניחוח נאצי. עובדה זו משאירה בתמונה את הדמוקרטים־החופשיים ואת הירוקים, המבקשים להרחיב את זכויות ההגירה - לא רק למהגרים שהסתערו על גבולות גרמניה לפני שנה וחצי, אלא אף לבני משפחותיהם. מרקל נלכדה בין מפלגת השמאל הקיצוני, המעוניינת בחיסול האופי הלאומי הגרמני יותר משהיא מעוניינת בהגבלת פליטות הפחמן, לבין מפלגה שמרנית קטנה, ששאבה ממנה קולות כשנאבקה בה בסוגיית ההגירה.
בניגוד לרבים מחבריי השמרנים, סברתי שמרקל היא הרע במיעוטו. מרקל היא בעלת בריתה של ארה"ב; מי שיחליף אותה יהיה להוט יותר לסגור עסקאות עם רוסיה. ייתכן שבעתיד הקרוב עשויה "אלטרנטיבה לגרמניה" להפוך לחלק מהרוב הטבעי לצד הנוצרים־דמוקרטים והדמוקרטים־החופשיים, אבל קודם עליה להיפטר ממנהיגים כמו סגן היו"ר אלכסנדר גולנד, ידידו של פוטין, הסבור שהאמריקנים הם "בני אומה שהושלכו יחדיו למקום אחד באופן אקראי ואין להם תרבות משל עצמם". בשכבת ההנהגה השנייה יש כמה אנשים מצוינים, אבל הם יודעים שניצבת בפניהם משימה קשה.
בסופו של דבר, מרקל לא הצליחה להתרומם. מצביעים רבים תמכו במפלגות קטנות שסירבו להיענות להומניטריות הרגשית שלה על חשבון הזהות הלאומית של גרמניה, תהיה אשר תהיה. 36 אחוזים מתושבי גרמניה מתחת לגיל 5 הם ילדי מהגרים, ומובן שהגרמנים מודאגים מכך.
חלק גדול מהבעיה הנוכחית הוא תוצאה של חוסר האונים של מרקל. כמעט 300 אלף בולגרים ורומנים נכנסו לבריטניה בשנת 2015 מייד לאחר שארצותיהם הצטרפו לאיחוד האירופי. זה מסביר הרבה מאוד מההצבעה על הברקזיט. הגרמנים סובלים ממחסור עצום בכוח עבודה, במיוחד בענף הבנייה, והמזרח־אירופאים היו יכולים לעזור. הגרמנים לא היו מתנגדים למהגרים מאירופה, היכולים להתבולל בחברה הגרמנית, כפי שהם מתנגדים למוסלמים שאינם מסוגלים לכך. המדיניות הנוקשה של הקהילה האירופית הקובעת הגירה חופשית בין חבריה מקשה מאוד את ניהול ההגירה, גם כשזו עשויה להועיל.
גרמניה חצויה כעת בין אזרחים מן השורה, המבקשים לדבוק ברעיון כלשהו של גרמניוּת גם אם אינם לגמרי בטוחים מה פשרו, לבין מי שמעוניינים לחסל את התרבות הגרמנית כתרופה לתחושת האשמה ביחס למלחמת העולם השנייה. רוב שמרני טבעי קיים - אך רק להלכה ולא למעשה, שכן אף מפלגה גרמנית אינה מסוגלת לבטא מסר עקבי (שלא לומר מתקבל על הדעת) על הייחודיות הגרמנית.
אינני מצפה לתוצאה טובה מהקיטוב הזה. עם זאת, מאלפת העובדה שאפילו הגרמנים אינם מעוניינים לשמש שפני ניסוי לגלובליות.
*ראו דניאל ב', ל"ג-ל"ד
