רק שנה חלפה מאז ניצחונו המפתיע של דונלד טראמפ בבחירות לבית הלבן, וכבר מתגבשת קונספציה חדשה בקרב רוב המומחים והפרשנים האמריקנים. מדובר בהערכה, ההופכת במהירות לאקסיומה שאי אפשר, לכאורה, לערער על תקפותה, שלפיה עתיד להתחולל מהפך בבחירות "אמצע הדרך" לקונגרס.
לפנינו אמונה הגורסת שבבחירות הביניים, העתידות להתקיים בנובמבר 2018, לכל המושבים בבית הנבחרים ולשליש ממושבי הסנאט, תצליח מפלגת המיעוט הדמוקרטית לזכות ברוב בשני הבתים וכך לסכל את מאמציו של הנשיא טראמפ לקדם ולו גם שמץ מסדר היום החקיקתי שלו. ביסודה, מעוגנת תפיסה זו בלקחי העבר, ובמיוחד בנטייה הרווחת במערכת הפוליטית האמריקנית ליצור איזון מחודש בין מוקדי העוצמה השונים. זאת, לאחר שאיזון זה הופר בעקבות החלטתו של "העם הבוחר" להעניק את השליטה הן בבית הלבן והן על גבעת הקפיטול לידי מפלגה אחת.
יתרה מזאת, מאחר ששנתיים אחרי ההכרעה עתיד להיחשף הפער הבלתי נמנע שבין חזונו הראשוני של המועמד לנשיאות לבין אילוציה של ההוויה הממשית, עתידות בחירות הביניים להתקיים באווירה של אכזבה ותסכול בקרב המצביעים. רובם יגיעו, אפוא, לקלפי כשהם חדורים בשאיפה "להעניש" את מפלגתו של הנשיא בגין טיפוח האשליות, שהתפוגגו עד מהרה ושקעו אל קרקע המציאות.
להלכה, המסורת הפוליטית של ארה"ב מאששת הנחה זו, שכן היא מצביעה על מגמה ברורה של היחלשות מפלגת השלטון עם תום השנתיים הראשונות לכהונתו של הממשל החדש. ואולם קיים עדיין מרחק רב בין זיהויו של דפוס שכיח לבין הפיכתו, באבחה אחת, לפרדיגמה או לגזירת גורל, הסותמת את הגולל על סיכוייה של המפלגה הרפובליקנית לשמור על הרוב הנוכחי שלה בשני הבתים.
ואמנם הישענות יתרה על תקדימי העבר - כבסיס מרכזי לחיזוי מפת ההצבעה העתידית לקונגרס - מתעלמת מקווי המתאר הייחודיים של התרבות הפוליטית האמריקנית העכשווית וממכלול הנסיבות, שיש בהן כדי להציב תמרורי אזהרה בנתיבה של הקונספציה החדשה. כמו ב־2016, מזניחה גישה זו את הפריפריה ואת זרמי התודעה והלכי הרוח, הממשיכים לבעבע בתוככי בסיס התמיכה הרפובליקני הרחק מן האליטות והממסד הפוליטי והעסקי. מבחינתו של ציבור זה, התמיכה בבית הלבן היא תולדה של זיקה עמוקה ומחויבות חסרת פשרות לדגל הרפובליקני, שאותו הניף טראמפ בדרכו לניצחון.
מאחר שמדובר בפוליטיקה חדשה של זהות, נאמנות והשתייכות שאיננה תלויה בקו מדיניות ספציפי או באינטרס סקטוריאלי כלשהו (ואיננה קשורה גם לרמת התמיכה הציבורית הכללית בבית הלבן), יש כעת בידי הנשיא ה־45 מאגר אלקטורלי איתן ואמין, העשוי להכריע את הכף לזכות נציגי מפלגתו בהתמודדויות צמודות. גם המיפוי מחדש של מחוזות הבחירה, שנערך בשנת 2010, המעניק למפלגה הרפובליקנית יתרון מובנה בבחירות לבית הנבחרים, עשוי להוות מקדמה משמעותית עבורה גם בנובמבר 2018, ואולי להפוך אפילו לקו פרשת המים במאבק על השליטה בו.
סיכומו של דבר, הקונספציה הצוברת במהירות תאוצה, שלפיה נחרץ גורלה של המפלגה הרפובליקנית להפוך למפלגת מיעוט לאחר בחירות הביניים לקונגרס, איננה יותר מאשר תחזית בעירבון מוגבל מאוד, ובמקרים לא מעטים משקפת בעיקר משאלות לב. ואמנם, עוד רחוקה הדרך ממימושו של תסריט התחזקותו של האגף הדמוקרטי בבית הנבחרים בעשרים וארבעה מושבים, ובסנאט בשלושה מושבים, שתבטיח למפלגה זו את השליטה בתהליך החקיקה בשני הבתים וכך יציב את הנשיא (שגם היום נאלץ להתמודד עם אופוזיציה מבית בסנאט) בעמדת חולשה מובהקת.
הכותב הוא מרצה ליחסים בינלאומיים באונ' חיפה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו