קץ עידן האהבה החופשית

בתחילת שנות ה־80 החלה השמועה על הנגיף המסתורי ששם קץ לחייהם של גברים הומוסקסואלים. בשנים ההן אף אחד לא ידע מה זה בדיוק איידס, איך נדבקים מזה ומהיכן הגיע הנגיף. הפרשנות הכללית נעה בטווח שבין אל נקמן לבין מגפה שלממשל האמריקני נוח לעצום מולה עין. 

אך דומה שבין הפרשנות המטאפיזית לפוליטית, עובדה אחת החלה להתגבש באמצעות ממצאים אמפיריים - ההומוסקסואלים הם הקורבנות הראשיים, וההידבקות קשורה באופן כלשהו ליחסי מין שמתבצעים ללא הגנה.

כך או כך, המגפה גבתה מספר עצום של קורבנות והטילה מורא אמיתי ותחושה של אוזלת יד. גברים הומוסקסואלים רבים נקטו אמצעי ביטחון שכללו אצל חלקם התנזרות גמורה עד יעבור זעם.

נזכרתי בזה בשבוע שעבר כשהדס שטייף דיווחה על מקרה של יחסי סייבר סקס בין אישה וגבר בגירים כ"ניצול של חסרת ישע". בכך הפקיעה שטייף שני דברים חשובים לאין ערוך: זכות החפות של הגבר וחופש הבחירה של האישה. האישה אינה מסוגלת לעמוד יותר מאחורי מעשיה, כי היא קורבן בהגדרה ומשוללת חשיבה תבונית; וכל גבר הוא בחזקת חשוד, שלא לומר עבריין מין מורשע, כן, גם במקרים שבהם הסכים לקבל תמונות עירום שנשלחו אליו מרצון.

מהפכת Me Too היא מהפכה מורכבת - היא יוצאת נגד תופעה אמיתית וכואבת, אך נדמה שתנועת המטוטלת שבאה כתיקון על עוול מתמשך יצאה מכלל שליטה וטורללה לכדי יצירת עוול חדש ודו־כיווני. גם הנשים וגם הגברים יוצאים מהטרלול הקולוסאלי הזה לא טוב.

האישה שבמונחי הזמן האנושי שוחררה אך לפני שנייה מהמטבח אל הספירה הציבורית, נתפסת כמי שלא עומדת בתלאות העולם האכזר, בעוד הגבר מסתמן כטורף מסוכן כל כך עד שאפילו זכות החפות נשללת ממנו.

במובנים רבים מדובר בקץ עידן האהבה החופשית והליברליזם המודרני; מה שקרה להומוסקסואלים בשנות ה־80 עומד לקרות גם לקהילה ההטרוסקסואלית: משנה זהירות, אמצעי ביטחון וחשש מתמיד מלהט החרב המרחפת אקראית על גרונו של כל גבר, גם כזה שפלרטט לתומו עם אישה בפייסבוק.

בשונה מהתפרצות מגפת האיידס, המהפכה הזאת לא גובה קורבנות בגוף אבל היא כן גובה קורבנות בנפש. יותר ויותר גברים נורמטיביים, שמנעד עבירות המין על שלל גווניו אינו נמצא ברפרטואר שלהם בכלל, פוחדים להעלות לרכב טרמפיסטיות, לעמוד במעלית עם אישה או להציע לדייט שלהם לעלות למעלה בסוף הערב. 

הפחד הזה איננו נובע מאיזו "נקמנות נשית" שתקום עליהם להורגם ביום אקראי באמצע השבוע, כמו שהוא נעוץ במקום עמוק יותר - כשהחוקים עצמם משתנים ללא הרף, והתנהלויות אנושיות נכנסות תחת ההגדרה של "הטרדה מינית", דומה שההימנעות היא הפתרון האינטליגנטי ביותר.

מהפכת Me Too בגרסתה ההדס־שטייפית היא בעצם הודאה בכישלון הליברליזם וחזרה לימי השמרנות הפוריטנית. אם תמשיך בקצב הזה - ייתכן שבעוד כמה שנים גברים ונשים יקיימו יחסי מין רק לאחר היכרות מעמיקה או חתימה על חוזה, חילוני או דתי. כי כשהבעיה היא פענוח (כשאת אומרת כן, למה את מתכוונת?) והעונש המיידי ניתן כגזר דין ללא עדות נגדית או חקירה - שומר נפשו ירחק. אני לא בטוחה שזו שעתן היפה של הנשים אבל ללא ספק מדובר בניצחון גדול של השמרנים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו