הממשלה עובדת בשקט, אבל אחת לכמה שבועות יוצאת הצהרה שמקדמת אותנו בעוד שלב ליעד הנכסף - והרחקת המסתננים למדינה שלישית.
אחרי שבג"ץ ניסה לסרס את נוהל ההרחקה למדינה שלישית באמצעות דרישה, שנראתה בלתי אפשרית, לקבל את הסכמת המדינה השלישית לגירוש כפוי של נתיני אריתריאה וסודאן, ראש הממשלה הפתיע ותיקן את ההסכם עם רואנדה, ובכך קבע תקדים שני בהתמודדות עם הגירה בלתי חוקית (הראשון היה הקמת הגדר). אחר כך השתרר שקט, שבמהלכו היינו במגעים עם לשכת ראש הממשלה וחיכינו לצעד הבא. היום התבשרנו שההכנות לביצוע הנוהל מתקדמות.
מתקן חולות הפסיק לממש את ייעודו כשבג"ץ עיקר אותו מכל תוכן. בכל פעם שמשך הכליאה התקצר והתנאים השתפרו, פחת מספר המסתננים שיצאו מרצון. במתכונתו הנוכחית המתקן שורף כסף ממשלתי, ולא מביא תועלת. כדברי השרים ארדן ודרעי, "יש לבחון אם מרכז השהייה חולות נחוץ, ואם יש צורך - לבטלו כדי שלא יהווה עוד אלטרנטיבה נוחה לשום מסתנן". בפני המסתננים יוצבו רק שתי אפשרויות: מדינה שלישית או כלא, בלי שום מתקנים פתוחים ופתרונות ביניים.
אבל אליה וקוץ בה. לאורך השנים, ובעקבות אינסוף עתירות ומסעות תעמולה, נוצרו קבוצות שהוחרגו מכל הסדר; בהתחלה מהזימון למתקן חולות וכעת מהגירוש. מדובר בנשים ובילדים, במפרנסים, במי שהגיש בקשת מקלט וטרם נענה ובקורבנות סחר בבני אדם. לכאורה, קבוצות מיעוט ספציפיות. למעשה חלק גדול מאוכלוסיית המסתננים.
וכאן מתפקידנו לעמוד על המשמר. אין שום סיבה שמשפחות לא יגורשו. לנשים ולילדים לא נשקפת סכנה באריתריאה, קל וחומר ברואנדה. את בעיית מבקשי המקלט אפשר לפתור בקלות על ידי הגדלת כוח האדם ובדיקה מזורזת של הבקשות. אם עד כה לא היתה סיבה להזדרז, בהיעדר ערוץ הרחקה למי שבקשתו נדחתה, היום יש סיבה טובה מאוד.
הגיע הזמן שהטירוף הזה ייגמר. עשר שנים של חיים באקס־טריטוריה הספיקו לנו. אנחנו, תושבי דרום תל אביב ושאר השכונות הכבושות, רוצים לחזור להיות חלק ממדינת ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו