על הנייר הברית בין איראן לסוריה נתפסת כבלתי מובנת. הראשונה - מדינה פרסית ותיאוקרטית, המבקשת להשיג הגמוניה במרחב שרובו ערבי; ואילו השנייה - רפובליקה ערבית, שבראשה עומדת מפלגה המניפה את דגלי החילוניות והאחדות הערבית. ואולם, הברית שכרת חאפז אל־אסד עם איראן של רוחאללה ח'ומיני מחזיקה מעמד זה קרוב לארבעה עשורים. בעוד שבמשך שנים רבות הברית נתפסה כנטל על סוריה בזירה המזרח־תיכונית יותר מאשר נכס, עתה פורעת איראן את שטר החוב שלה - עם ריבית. אם כי לא בטוח כלל שאסד האב היה שמח לגלות שבנו־יורשו הפך לתלוי, כמעט באופן מוחלט, בבעלי בריתו האיראנים.
למעשה, שינתה המלחמה בסוריה את מעמדה האזורי של איראן, שכן הצלחתה לשמר את אסד בשלטון, ואף יותר מכך - להשיג בסיסי קבע בסוריה - היא עוד לבנה בבניין ההגמוניה השיעית במזרח התיכון. הסהר השיעי הנמתח מאיראן, עובר דרך עיראק וסוריה ומסתיים בלבנון, מעולם לא בלט כל כך באזור; ובינתיים עומדות המדינות הסוניות, ובראשן סעודיה ומצרים, בחוסר אונים. יתרה מזו, דווקא היריבות הפנים־סונית בין סעודיה, טורקיה וקטאר תרמה להצלחה האיראנית־שיעית והחלישה את הכוח הסוני לרבות האופוזיציה הסורית למשטר אסד. כפועל יוצא, בעוד קטאר וסעודיה מתקוטטות על השליטה ב"קואליציה הלאומית הסורית" ומסייעות לארגוני מורדים יריבים, יכולה היתה איראן לשלוח את כוחותיה כמקשה אחת לעזרתו של אסד.
בסוריה פועלים היום שורה של כוחות איראניים: כוח אל־קודס, משמרות המהפכה ומיליציית הבסיג'. לצידם שלחה טהרן אלפי מתנדבים שיעים מלבנון (ובכללם גם חיזבאללה), מעיראק, מאפגניסטן ומפקיסטן. בכך הצליחה להשלים את תמונת הסיוע החיצוני מצד תומכי המשטר הסורי. איראן סיפקה את המענה הקרקעי באמצעות כ־20 אלף לוחמים, ואילו רוסיה נתנה בעיקר את המענה האווירי. ברי הוא שלמצב הקיים - בייחוד לאור ההבנות האמריקניות־רוסיות ביחס להפסקת האש בסוריה - יש השלכות מרחיקות לכת לא רק על ישראל, אלא גם על המדינות הסוניות הפרו-מערביות במזרח התיכון: ראשית, כאמור, איראן מיצבה את עצמה ככוח אשר ממנו לא ניתן להתעלם בכל הקשור להסדר הנוגע לסוריה של אסד. זאת ועוד, נוכחותה הצבאית והפוליטית במרחב הסורי־לבנוני מעניקה לה יכולות השפעה ותמרון מול האינטרסים של מדינות האזור, ואף מול אלה של המעצמות הגדולות.
שנית, בכל מדינה שבה זכתה איראן להשפעה היא השתמשה כמקפצה למדינה אחרת. ומכאן, שמשטר האייתוללות ימשיך במאמציו לייצא את המהפכה האסלאמית ולשלוח את זרועות התמנון שלו גם ליעדים אחרים כגון ירדן, תימן, בחריין, סעודיה ויתר מדינות המפרץ הפרסי, לצד טורקיה, עזה, סיני ומצרים גופא. לרשות איראן יעמדו אלפי לוחמים מאומנים ומחומשים היטב, והיא תשתמש בהם הן כדי לחתור תחת המשטרים הסוניים באזור והן כשוט מאיים מפני כל ניסיון של אויביה ויריביה לערער את יציבותה או לפגוע בתוכנית הגרעין שלה.
ולבסוף, הנוכחות האיראנית, קילומטרים ספורים בלבד מן הגבול ברמת הגולן, לצד יכולת הפעלה של אלפי לוחמים, ובראשם חיזבאללה, הן גורם מאיים המציב שורה ארוכה של סיכונים כלפי ישראל. החל מן ההיבט המודיעיני, עובר דרך פיתוח יכולות טרור (חפירת מנהרות, בניית "שמורות טבע" ומערך רקטי) וכלה ביצירת משוואה של פעולה־תגובה על מהלכי צה"ל בלבנון, מול חיזבאללה, ובסוריה.
במאי 2016 כתב שגריר ארה"ב דאז בריאד, ג'יימס סמית, כי "שלוש הסוגיות העיקריות של מדיניות החוץ הסעודית הן איראן, איראן ואיראן". לאור האדישות האמריקנית, ולאור ההגמוניה השיעית והאיום של טהרן לא רק על ישראל, אלא גם על שכנותיה, אפשר לומר כי מעולם לא היה מצב שבו נדרש שיתוף פעולה כלל אזורי לטובת ניטול מערך הסיכונים האיראני.
הכותב הוא מרצה במחלקה ללימודי המזה"ת, אונ' בר־אילן, וחוקר אורח במכרז דיין, אונ' ת"א
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו