המדינה סערה בשבוע שעבר, משנודע כי חרדים שנעצרו במהלך הפגנה בירושלים סומנו במספר על זרועם, לאחר שסירבו להזדהות בעת מעצרם. עיקר הביקורת הופנתה למשטרת ישראל, והטענה החוזרת היתה שמעשיה "מזכירים ימים אפלים" – רמז ברור לגרמניה הנאצית.
אפשר להירגע. אין שום דבר בפעולותיה של המשטרה שדומה, מזכיר או מרמז לתקופה ההיא. גם חיילים שיוצאים לפעילות מבצעית בצבא רושמים לעיתים את מספרי הברזל שלהם על היד מבלי שזה ייחשב כסממן נאצי, ובאסונות המוניים מסמנים במספרים את הגופות וזה לא מזכיר לאיש את הרייך השלישי.
הסיבה לכך שהחרדים שנעצרו בירושלים סומנו במספרים לא נבעה מגחמה סאדיסטית של מפקד מקומי במשטרה, אלא מהצורך למצוא פתרון לבעיה נקודתית. המענה שנמצא היה סביר, אלא אם כן מצפים מכל שוטר להחזיק באפוד מלאי של טושים צבעוניים ולסמן כל מפגין בצבע אחר.
הסערה על מספור העצורים נועדה להסיט את הדיון ממקומו האמיתי: סירובם של חסידי הפלג הליטאי־ירושלמי להגיע ללשכת הגיוס למבדקי הצו הראשון. לא על עצם הגיוס הם מוחים, שהרי לאיש אין כוונה לגייסם. בהוראת רבם, מסרבים האברכים להגיע אפילו למפגש היחיד שלהם עם הצבא, שנועד רק לוודא שתורתם היא אכן אומנותם ולהעניק להם את הפטור כדי שיוכלו להמשיך ללמוד.
צה"ל מחזיק ברשותו, על פי חוק, את כל הרשומות של אזרחי ישראל המיועדים לגיוס. בגיל 17 לערך מזומן כל מי שמיועד לשירות ביטחון (מלש"ב) לצו הראשון, שהוא שלב המיון הבסיסי. בנות ובנים, חילונים ודתיים - ההגעה ללשכת הגיוס היא חובה חוקית עבור כולם, ומי שלא מגיע - מובא בכוח. על הרקע הזה החלו העימותים בין הפלג הקיצוני למשטרה. ההפגנות היו בלתי חוקיות, ננקטה במהלכן אלימות פיזית וגם מילולית, והיו גם מפגינים חרדים שקראו לשוטרים "נאצים" (אבל נראה שהמוסר הוא חד־סטרי, כי בשום מקום לא נשמעו על כך צעקות "געוולד").
אפשר לטעון שהמשטרה לא היתה סובלנית מספיק כלפי החרדים, או שנקטה כוח מופרז. בשביל זה יש את מח"ש, שתבדוק ותחליט על סמך עדויות וצילומים. ועדיין, זה הטפל. העיקר, כאמור, הוא בדרישה המחוצפת של חסידי הפלג לחסוך מהם את המגע עם הצבא. אותו צבא ששומר גם עליהם, שבני גילם מסתכנים בו ולעיתים משלמים בחייהם, ואשר מכונה בטעות "צבא העם" אף על פי שרק מחצית העם משרתת בו.
כל מי שבקי בנתוני הגיוס של השנים הקרובות יודע שמגמה זו רק תחריף. בשנים הבאות מספר המתגייסים אמנם יגדל, אבל השיעור שלהם באוכלוסייה דווקא יקטן (בגלל השיעור הגדל באוכלוסייה של חרדים וערבים שאינם משרתים בצבא). המשמעות היא שפחות ופחות ישרתו בשביל יותר ויותר שלא ישרתו - פצע מוגלתי שדינו להתפוצץ.
כפי שהבהיר בג"ץ, המדינה חייבת להסדיר את העניין הזה. עד אז, חובה עליה לכבד את החוק או לפחות להגן על מי שאוכף אותו. בסופו של דבר, הצד האלים ופורע החוק בהפגנות היו החרדים, לא השוטרים. עם מספרים או בלי, המשטרה ייצגה שם את הציבור כולו, ואמרה בשמו למפגינים – עד כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו