ב־28 באוקטובר 1977 זימן ראש הממשלה מנחם בגין את שרי ממשלתו לישיבה סודית ובה הודיע שהגיע הזמן לבצע תפנית חדה במדיניות הכלכלית: לבטל את הפיקוח ולאפשר לאזרחים לקנות ולמכור מט"ח ללא הגבלה. נוסף על כך, לתת לשוק החופשי לקבוע את שער החליפין של הלירה.
בגין ביקש אישור למהלך משתי סיבות. האחת, כלכלת ישראל תהפוך לחופשית בנוסח שווייץ ותמשוך השקעות גדולות מחו"ל. האחרת, העובדה שאזרחי ישראל אינם מסוגלים לציית לחוקי המט"ח הנוקשים, ולמרות היותם אזרחים נאמנים, הופכים בשל כך לעבריינים שמתעסקים בשוק שחור. הממשלה אישרה את התוכנית ברוב מוחץ, ושמחה ארליך, שר האוצר, הכריז בתקשורת על "המהפך הכלכלי".
המניעים למהפך התבשלו אצל בגין כבר בשנות ה־50, כאשר רצה לבטל את הפיקוח על המט"ח שהונהג עוד בימי המנדט הבריטי. מבחינתו, המשך פיקוח זה היה בושה וחרפה למדינת ישראל. וכשבגין הפך לרה"מ המניע הפך למשמעותי יותר בעקבות המצב הכלכלי הבעייתי שהשאירו קודמיו, עם צמיחה איטית, אינפלציה של 40 אחוזים (כדי לסבר את האוזן, היום יעד האינפלציה עומד על 1%-3), מסים גבוהים, עודף ייבוא גדול וחוב חיצוני תופח.
בגין וארליך רצו לבצע תפנית של 180 מעלות. הם ראו את ה"מהפך" כצעד ראשון בתוכנית מקיפה של ליברליזציה, כולל האטת האינפלציה, צמצום הגירעון הממשלתי, הפרטת חברות ציבוריות ועוד.
לא בכדי כונה מהלך זה "מהפך", אך למרות התקוות הגדולות הוא נכשל בענק ובוטל עד אמצע 1979. האינפלציה קפצה ל־130 אחוזים. בנק ישראל חזר לנהל את שער החליפין, והפיקוח על המט"ח הוחזר. בשל הכישלון, ארליך נאלץ להתפטר בנובמבר 1979.
איך כל זה קרה? גם לכך יש כמה סיבות, היות שבגין העדיף את קידום השלום עם מצרים על ביצוע מהלכים אנטי־אינפלציוניים. בדצמבר 1977 דרש ארליך לחסל את הגירעון התקציבי, אך בגין סירב מחשש שזה יגרום למשבר קואליציוני שיתקע את תהליך השלום. הממשלה למעשה רתמה את העגלה לפני הסוס, כאשר החלה את מסלול הרפורמות עם ניוד הלירה וביטול הפיקוח על מט"ח, ודחתה לעתיד הרחוק את הפחתת האינפלציה. כיום קיימת הסכמה שהסדר צריך להיות הפוך - טיפול באינפלציה תחילה.
הכוונות של המהפך הכלכלי היו טובות ונכונות, אך העיתוי היה כושל. עבור מדינה עם 40 אחוזי אינפלציה, ניוד המטבע וביטול הפיקוח היו כישלון ידוע מראש. מכאן למדו היטב את הלקח, ולאחר ייצוב האינפלציה ב־1985 החלה ישראל בתהליך הדרגתי שהתבסס על אותו מהפך כלכלי בניוד המטבע וביטול הפיקוח. תהליך זה נמשך עד 2002, והוכתר כהצלחה גדולה.
הסיפור הזה מלמד אותנו שכל מהלך כלכלי צריך להיעשות בעתו ובזמנו. כשמקדימים את המאוחר, כולם יוצאים נפסדים. כיום אנו חיים במדינה בעלת כלכלה חופשית ומשגשגת, כפי שחזה בגין ז"ל. את זה השגנו בזכות מהלכים זהירים והדרגתיים, שבוצעו רק לאחר שהצלחנו, בעבודה קשה ומאומצת, לבער את נגע האינפלציה.
הכותב הוא מרצה לכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת אריאל ומומחה בהיסטוריה כלכלית
