חשיפת "ישראל היום" אתמול, על מספר השיא של נשים שסיימו את הגיבוש לקורס טיס בצה"ל השנה - משמחת ומשמשת בבחינת הוכחה ששוויון אינו רק עניין תיאורטי, אלא מעשי ואפשרי.
דיווח זה מתווסף לשילוב הולך וגדל של נשים במערכת הביטחון, כולל בארגונים דוגמת המוסד. בהזדמנות זו ראוי להזכיר את החלוצות שהחלו במאבק להשתלבות בכל יחידות צה"ל לפני שנים ארוכות, ובייחוד את מאבקה המשפטי של אליס מילר, שסלל את הדרך למקום שעד שנות ה־90 נחשב מעוז בבלעדיות גברית - קורס הטיס של חיל האוויר.
כן, נשות ישראל הן בעלות מוטיבציה לשירות משמעותי, קרבי ותורם - ובחלק מיחידות צה"ל המגבלות על שילובן אכן הוסרו, וטוב שכך. עם זאת, המהלך טרם הושלם ויש קשיים ואתגרים שעוד לא נפתרו בדרך לשוויון הזדמנויות מלא בצה"ל. האתגר המרכזי בא לידי ביטוי באותן יחידות ובאותם המקומות שבהם שילוב נשים דורש התאמות מצד הצבא והשקעת משאבים ליצירת ההזדמנות המגדרית השווה. לכך יש להוסיף פרסומים מהתקופה האחרונה על "מסדרי צניעות" לחיילות, אשר עצם שירותן בבסיסים משותפים עם גברים יש בו כדי לפגוע כנראה ברגשותיו של מי מהם.
המאבק לשוויון מגדרי בישראל הוא חלק ממאבק על ערכיה של מדינת ישראל הדמוקרטית, הנאורה והמתקדמת. היום שבו נדע שהשוויון המיוחל והמלא הושג, הוא אותו יום שבו נתונים דוגמת אלו שפורסמו בעיתון זה אתמול כבר לא יהיו בגדר חדשות. צה"ל כצבא העם של כולנו קריטי ביצירת התנאים לשוויון שכזה, אך לא רק הוא. שילוב נשים בדירקטורים של חברות ממשלתיות, שילובן בתפקידים בכירים במשק, השוואת תנאיהן לאלו של הגברים במשרות מקבילות - כל אלו הם חלק מאותו מאבק נמשך. בתפיסתנו, אין מדובר במאבק של הנשים בישראל, אלא במאבק שלו חייב להיות שותף הציבור כולו, נשים וגברים כאחד; כל מי שאופייה וערכיה של ישראל חשובים לו ושעליהם גאוותו.
בשבועות האחרונים אנו עדים לשיח חובק עולם וער סביב נושא ההטרדות והתקיפות המיניות, אשר התפתח לאחר גילויים מחרידים על מעלליו של מפיק הסרטים ההוליוודי הארווי וויינשטיין. אונס ותקיפה מינית הם מהביטויים הקיצוניים ביותר לעובדה שהמלאכה לא תמה, לא כאן וגם לא במדינות שנחשבות סמל ליברליות וקדמה מעבר לים. נשים רבות יותר במערכות האכיפה, בצומתי קבלת החלטות, בצבא, בתפקידים בכירים בכל תחומי החיים - יסייעו במלחמה בתופעות שכאלה יותר מכל מאמר או פוסט נוקב. לכן יש לברך את צה"ל על היותו מגדלור ערכי למחנה כולו, אך להבין, בתוך כך, שהאתגרים עוד רבים - גם בצבא וגם בחברה בכלל.
הכותבת היא יו"ר נעמת
