בפעם השלישית מאז עלייתו לשלטון לפני שלוש שנים, מגיע הנשיא המצרי עבד אל־פתאח א־סיסי לביקור רשמי בצרפת. הפעם בראש משלחת רמת דרג הכוללת חמישה שרים, ראש השירותים החשאיים ואנשי לשכתו. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, עשה כל שלאל ידו כדי לשוות לביקור של האורח המצרי חמימות אישית וממלכתית.
בתחילת דרכו הפוליטית, ובניגוד לקודמו, נתן א־סיסי דחיפה רצינית למדיניות החוץ של ארצו. התהליך קרה על רקע המתח, תחילה סמוי ולאחר מכן גלוי, עם ארה״ב בתקופת אובאמה. א־סיסי אמר אז שהוא רוצה לגוון את הקשרים ולא להיות תלוי במקור אחד.
בשל כך הוא נסע לסין, לרוסיה, לארה"ב, לגרמניה, לאיטליה, למדינות אפריקה ועוד. אולם לביקור הנוכחי משמעות אחרת. הקשרים בין מצרים לצרפת הם היסטוריים, מאז שושלת מוחמד עלי, מייסד מצרים המודרנית, במאה ה־19. שני בתי המלוכה היו בקשרים הדוקים: זה נמשך עם מצרים אחרי הפיכת הקצינים ב־1952 וגם אחרי כן. מרשל עאמר, למשל, היה זה ששכנע בזמנו את דה גול כי מצרים תוכל לפתוח בפני צרפת את השווקים הערביים, והדבר האיץ את החלטת נשיא צרפת להתרחק מישראל.
מלבד 17 ההסכמים שנחתמו בביקור זה, יש שלושה נושאים החשובים לא־סיסי במיוחד מול הצרפתים. ראשית, הסוגיה הלובית: עבור מצרים יציבות בלוב נוגעת לביטחון הלאומי שלה. לצרפת אינטרס זהה ומכאן שהתיאום, ואף שיתוף הפעולה בין השתיים, הוא בראש מעייני מנהיגי שתי המדינות. שתיהן רוצות במיגור הטרור בלוב, בשמירה על השלמות הטריטוריאלית ובפתרון פוליטי ולא צבאי, וסביר שההבנות בתחום זה בין א־סיסי למקרון התחזקו.
הנושא השני הוא חימושה של מצרים והדרכה בלוחמה בטרור. א־סיסי מעוניין לשנות את הדוקטרינה הצבאית המסורתית, שאינה הולמת למלחמה בטרור. הוא מתקשה לעשות זאת בגלל קיבעון מחשבתי של צבאו. לצרפת יש ידע בנדון והדבר יכול לעזור לו.
והנושא השלישי, הנוגע לנו במישרין, הוא הסוגיה הפלשתינית. פריז וקהיר רואות עין בעין את חשיבות הפיוס הפלשתיני, וכבר ביום הראשון לביקורו דאג א־סיסי להתראיין לתחנת הטלוויזיה "פרנס 24" בנושא זה ולומר שהפיוס שהוא מעודד יעזור למנוע שעזה תיהפך למקום של פורענות. מטרתו היא להביא להסדר ישראלי־פלשתיני בנוסח שתי המדינות, לצד ביטחון לשני הצדדים, וצרפת תומכת בכך. נראה שישראל צריכה להיות מרוצה מעמדותיו של א־סיסי בנדון, כי בכך הוא קבר למעשה את היוזמה הצרפתית שאליה התנגדו כל כך בירושלים.
למען הסר ספק - הפעילות הערה של א־סיסי בנושאי חוץ, לרבות רכישות צבאיות מרוסיה ומצרפת, באות לאותת כי החלטותיה של מצרים הן עצמאיות ונתונות לשיקולה הבלעדי. ובכל זאת, חשוב לציין כי כל הפעילות הזו לא באה כדי להחליף את ארה"ב. עבור מצרים, הקשרים עם וושינגטון הם אסטרטגיים וחשובים. א־סיסי רוצה ומצליח לחזק את עמדתו בזירה הבינלאומית, אבל לא על חשבון קשריו עם האמריקנים. הנשיא טראמפ כבר הבין זאת ושיפר משמעותית את הקשר עם קהיר, וגם מכך ישראל צריכה להיות מרוצה.
הכותב הוא שגריר ישראל במצרים לשעבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו