האיומים התכופים שמשמיע הנשיא טראמפ - אין בהם כדי לכפות שינוי בתהליכים שקשה להסיט ממסלולם. כך, למשל, הממשל האמריקני מקווה כי לחצים מילוליים וסנקציות נוספות יניעו לחץ משמעותי על סין, שבתורה תפעיל לחצים כלכליים על צפון קוריאה. זאת, כדי להכריח את קים ג'ונג און להבין כי אין לו ברירה אלא לוותר על שאיפותיו בתחום הגרעין או להסתכן בערעור שלטונו. מדיניות זו אמורה גם להציג את הממשל כנחוש וכמי שנכון, בניגוד לקודמו, להשתמש בכוח צבאי להשגת מטרותיו.
ואולם בפועל מעידה הכרזתו של שר החוץ האמריקני טילרסון כי ארה"ב מקיימת מגעים ישירים עם המשטר בפיונגיאנג, ועוד קודם לכן התבטאותו של הנשיא טראמפ כי יהיה לו לכבוד לפגוש את מנהיג צפון קוריאה "בתנאים מסוימים", כי גם האמריקנים מבינים את מגבלות הכוח, ובעיקר את הסיכונים הכרוכים בו.
מבלי נכונות אמיתית לשיח - ולאו דווקא מעמדה של פטרון - לא יהיה אפשר להשיג את היעד המצופה במאמצים להכלת הסכנות הנובעות מהתחמשותה הגרעינית של צפון קוריאה. גישה זו מקבלת חיזוק גם לאור עמדת שכנותיה של צפון קוריאה, המעוניינות בפתרון פוליטי למשבר.
יתר על כן, נראה כי הממשל נמנע מלהגדיר קווים אדומים או תנאים מוקדמים למו"מ כדי לאפשר לעצמו גמישות מרבית מבלי לקבוע מראש את דרישותיו, ובכך גם למנוע כישלון ידוע מראש. ספק אם קים ג'ונג און יסכים לוויתור משמעותי על יכולות צבאיות, אך ייתכן שהבנה מצידו שנשיא ארה"ב מוכן לתת מענה מסוים לחששותיו, תקל עליו להימנע מריצה חסרת מעצורים לפיתוח יכולות גרעין.
דווקא לחצים, בד בבד עם קיום שיח, יחזקו במידה רבה את דימוי העוצמה של ארה"ב יותר מאשר אם תדבק בגישה כוחנית ומתלהמת שקשה להבטיח מראש את הצלחתה להשגת היעד, ובוודאי מציבה סכנה ממשית להידרדרות ולפגיעה באינטרסים של ארה"ב עצמה ושל בעלות בריתה.
גם במדיניותה מול איראן נמנעה עד כה ארה"ב, למרות הצהרותיהם התוקפניות של דוברי הממשל ובראשם הנשיא, מלנקוט צעדים מעשיים, למעט הטלה נוספת של סנקציות נקודתיות, שמידת התועלת שלהם מוטלת בספק. בפועל, הימנעות הממשל מביטול חד־צדדי של ההסכם, כמו גם מלהכריז על משמרות המהפכה ארגון טרור, והרצון לגבש הסכמות עם בעלות בריתו באירופה תוך הבנה כי בהמשך תידרש גם נכונותם של האיראנים - מעידים כי קיימת מודעות ליכולות ההיזק המרובות שבידי איראן והחשש כי בנקיטת צעדים חד־צדדיים לא רק שארה"ב לא תשיג בהכרח הרתעה, אלא דווקא תתחזק האפשרות כי ייפגעו אינטרסים שלה בזירה הבינלאומית.
אלה הגורסים כי במזרח התיכון "רק הפגנה של כוח" תרתיע ותכפה ויתור על שאיפות מדיניות אסטרטגיות, אינם מביאים בחשבון כי גישה זו מקשה על הגורמים המתונים להרים ראש ומחזקת אצל הקיצוניים את המוטיבציה להתמיד במאבקיהם. בולטים בהקשר זה המאמצים שעושים הגורמים הקיצוניים באיראן בהצגת עמדותיו של הממשל האמריקני כדי לנסות לקעקע את מדיניותו של הנשיא רוחאני.
הכותב הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון בינלאומי, לשעבר ראש חטיבת המחקר במשרד רה"מ ועוזר להערכה בחטיבת המחקר באמ"ן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו