הפעם הראשונה שפגשתי את יואל זילבמן בשנת 2008 היתה במצפה סנדו בגליל. הגענו, אשתי ואני, לחווה, נקודה קטנה על ראש הר, וראינו את המתבן שחור כפחם לאחר שיומיים קודם הועלה באש על חבילות החציר והטרקטור של החווה. זה היה מראה אופייני לשנות השלושים של המאה הקודמת, ימי ההפקרות של טרום המדינה.
זילבמן, קצין שייטת, לקח חופשה ללא תשלום מצה"ל כדי להציל את המשק של אביו בגליל, שהיה נתון לטרור של גניבות והרס מצד שכנים ערבים. מלחמת הקיום של הציונות בנגב ובגליל אינה מתבטאת במעשי רצח אלא בטרור "רך" יומיומי, כלכלי, חקלאי. הרס גדרות, גניבות אינסופיות של עדרים ויבול, הרס מערכות השקיה וגביית דמי חסות - תערובת של פשיעה המשרתת בסופו של דבר יעדים לאומניים של דיכוי החקלאים הישראלים, הפיכת המקצוע ללא כדאי כלכלית, ובכך לסילוקם מהקרקע והשתלטות עליה.
ההצלחה של זילבמן בהצלת המשק המשפחתי באמצעות נוכחות ושמירה, הובילה אותו להקים את ארגון "השומר החדש", בהבינו שמדובר בתופעה לאומית רחבה ולא רק בסכסוך שכנים מקומי. הארגון קיבץ אליו אזרחים מכל המגזרים וקשת הדעות הפוליטיות, המוכנים להקדיש מזמנם ולבלות ימים ולילות בשמירה על שדות ועדרים. אשתי ואני מתנדבים ומשתתפים בשמירות, ושואבים סיפוק מהכרת התודה של החקלאים וחיוך ההקלה שעל פניהם הנובע מהידיעה שהלילה הם יכולים ללכת לישון, לשם שינוי.
"סוף סוף התחלנו לישון בלילות"; "סוף סוף המשק הפסיק להפסיד"; "עמדתי לחסל את העדר ואז הגיע השומר החדש" - אלו תגובות ששמעתי מחקלאים שפרנסתם ניצלה ע"י מתנדבי הארגון שהכתובת על חולצותיו היא "שומר אחי", סוג של תשובה לקין שרצח את הבל אחיו והיתמם "השומר אחי אנוכי?". כמתנדבים בארגון באנו לתת ונמצאנו מקבלים. לא נותנים לנו אגורה, אפילו לא הוצאות דלק, אלא חיוך של הכרת תודה של מי שהרגיש נטוש, והנה הגיעו אחיו ומצילים את פרנסתו כדי שהוא ימשיך לשמור על אדמת הלאום, על עתידנו בארץ הזאת. אנחנו המתנדבים מודים על ההזדמנות לתרום, גם להם וגם לארגון המופלא הזה שצמח מלמטה, מן העם, שלא ביוזמה ממשלתית, והיום משולב היטב עם המשטרה ומג"ב.
הגניבה הסיטונאית שביצעו 70 מתושבי הכפר בית עווא בשדות מושב שקף שבחבל לכיש המחישה היטב את גודל הצרה. כנופיות גנבים חסרי מעצורים מול משטרה חלשה ובתי משפט אדישים למדי, הפכו את הגניבות והחבלות לספורט קליל וחסר סיכון. ואכן, לאחר שחלק מהגנבים נתפסו, שחררה המשטרה את הקטינים שבהם. למה בעצם?
המקרה במושב שקף השבוע משקף היטב מה קורה כשאין שמירה, וזאת בלי להזכיר את האפשרות שחדירה נועזת לצורכי גניבות יכולה לשמש בשעת הצורך לרצח. לעומת זאת, עשרות משקים שכבר זכו לשמירה של מתנדבי הארגון החלו לנשום לרווחה. מי שחושב שערבות הדדית, התנדבות, תרומה לחברה ללא ציפייה לתמורה, אלו "ערכים של פעם" שנעלמו מהנוף, טועה. ארץ ישראל הישנה והטובה חיה וקיימת כאן ועכשיו. ארגון השומר החדש הוא רק דוגמה אחת.
הכותב הוא פובליציסט ומתנדב בארגון "השומר החדש"
