השבוע היינו בבית הנבחרות בשפיים. באנו לשמוע את אלישע בשעותיו האחרונות בנעליים הקטנות שהשאירו לו קודמיו. הן יישארו קטנות גם אחרי שיחלוץ אותן הוא, ויעביר אותן לבא בתור, שכרגיל ייהרג בתוכן.
אין מקום על כדור הארץ שיש בו פער גדול יותר בין מתקן האימונים של הנבחרת לנבחרת עצמה. הדשא היה קצוץ כל כך יפה שחשבתי שהוא סינתטי, המרחבים המוריקים נתנו תחושה של קליירפונטיין הצרפתי, במערב שקעה שמש נתנייתית אדומה - אבל אז עלו השחקנים לאימון על הדשא, והכל התחיל להתקלקל. רגע לפני זה חיכו להם הורים וילדים כדי להחתימם על כדורים. כמה שווה כדור עם חתימה של השחקים האלו? האם יותר מאשר לפני שחתמו עליו? בעיתון כתבו שהושלמו ההכנות לקראת ליכטנשטיין.
המועקה הזאת שנקראת "נבחרת ישראל בוגרים" היא מקרה אבוד. Lost case. המציאות הנוראית יותר היא שהיורשות של הבוגרת, הנבחרות עד גיל 21 ועד גיל 19, מיישרות קו עם הרפיסות והנרפות. כמה שעות לפני שאיתן טיבי, האיש עם המסיכה, הבהיל את השוער ודחק פנימה ריבאונד נגיחה של תומר חמד, התרסקה נבחרת הנוער במוקדמות אליפות אירופה נגד לא אחרת מאשר החברה החדשה באופ"א, העונה לשם קוסובו.
לקוסובו אין עדיין תל"ג של ממש, תמ"ג או מטבע חוץ, רוב התעשייה שם זה תירס, דגן ומרעה, היא עוד לא נכנסה לשום פרמטר, אבל יש לה כבר ניצחון על נבחרת ישראל, ומכאן השמיים הם הגבול. מי מהשתיים תגיע ראשונה לטורניר גדול? אל תענו לי. אני מחכה בינתיים לכבוד שרת הספורט שתחזור מקובה ותהפוך סוף סוף שולחן על הבושות שאנחנו עושים בין האומות. בזה היא מבינה.
אבל כמו ששר חמי רודנר המצוין מגבעת ברנר - אין רוקנרול בעברית. נבחרת כדורגל לאומית שמדברת עברית זה משהו שממש כבר לא עובד. הפסקנו לבכות מזמן, הפסקנו להתעצבן לא מזמן, אתמול, אני נשבע, אפילו רציתי שליכטנשטיין תנצח, כי מה זה משנה 0:1 לנו או 0:1 להם. ההבדל היה עושה את שלו לפחות בהיסטריה שהיתה מתחוללת, בפרצופים הרציניים של המגישים והפרשנים באולפנים, בדלתות הנטרקות בפני התקשורת ברחוב אבא הלל. היו מדברים על זה אפילו ב"אורלי וגיא". עופר עיני היה יוצא אולי משמיכת הפוך ומקיים כנראה בעוד שבוע, לא חודש כמו אחרי מקדוניה, מסיבת עיתונאים דחופה. וכמו בימים הגדולים בוועד הפועל של ההסתדרות - עיני היה יושב עם מירי והפקידים עד שהיה יוצא עשן לבן. הבמוס פאפא קוראים לזה בוותיקן. אולי יציעו לאלי אוחנה לחזור.
הבנתי שרביבו ממליץ על ידידו אבוקסיס להיות יורשו של אלישע. למרות שהוא לא ידידי, גם אני חושב שלאבוקסיס יש פוטנציאל טוב להכין נבחרת למשימות אד הוק כפי שהוא עושה בקבוצותיו, אבל כיוון שיוסי הוא חלק מהביצה הטובענית כאן - הייתי מצמיד לו את יורדי. או מנטור אחר מחו"ל שילמד אותו איך להתנתק מהמזיקים שמסביב.
ואם לא זה ולא זה, ולא מהפכה קטנה ולא גדולה, ולא תשתיות ובניית נוער כמו שצריך - אז תסגרו עם נינו ברגיג מבאר יעקב או ליאון ק. מעמידר, או שמואל קייקוב מהכח. ואם לא הם, אז אולי איל ברקוביץ' מראשל"צ. שיהיה לפחות לחם ושעשועים.
