הרחק ממוקד ההתעניינות התקשורתית והמדינית מתחולל תהליך גיאו־אסטרטגי בעל השלכות ארוכות טווח עבור המערכת הבינלאומית והאזורית - ובתוכה גם ישראל. בין ספטמבר 2014 למארס 2015 השתלטו המורדים החות'ים השיעים, הנתמכים על ידי איראן, על בירת תימן, צנעא, נמל עדן, מיצרי באב אל־מנדב ואזורים נוספים במדינה.
במארס 2015 יצאה ערב הסעודית בראש קואליציה של 10 מדינות (מרביתן ערביות סוניות) למערכה נגד החות'ים ולהשבת השליטה בתימן לידי ממשלתו של הנשיא האדי. ממועד זה ועד היום מתנהלת לחימה קשה בתימן, ומלחמת האזרחים במדינה זו הפכה לזירה במאבק על ההגמוניה האזורית בין איראן ובעלי בריתה לבין הקואליציה הסונית בהובלת ערב הסעודית.
מרכיב מרכזי במאבק זה הוא נושא השליטה על הים האדום - אחד מנתיבי הסחר העולמיים החשובים ביותר, שקצהו הדרומי במיצרי באב אל־מנדב (בין תימן לדג'יבוטי) וקצהו הצפוני בתעלת סואץ. מיצרי באב אל־מנדב נמנים עם נתיבי השיט העמוסים בעולם; בכל יום עוברות דרך המיצרים כ־3.3 מיליון חביות נפט ממדינות המפרץ לאירופה ועיקר הסחר בין אירופה למדינות אסיה, ובמרכזן, סין, יפן והודו.
תעלת סואץ היא אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של מצרים, ולפיכך חופש השיט בנתיב מהים האדום אל התעלה נתפס כאינטרס אסטרטגי מהמעלה הראשונה. המוצא לים האדום חיוני גם לקשרים הכלכליים בין ישראל למדינות אסיה. איראן ניסתה באמצעות בעלי בריתה החות'ים להשתלט על מיצרי באב אל־מנדב, ובמקביל היו לה מוקדי השפעה מדינית, כלכלית ואף נוכחות צבאית בכמה מדינות בחופיו המערביים של הים האדום: בסודאן ובאריתריאה.
במהלך שלוש שנות המלחמה בתימן הצליחה הקואליציה הסעודית להשתלט על אזור באב אל־מנדב ועל שני נמלים חשובים בתימן מצפון למיצרים, אולם המערכה הצבאית רחוקה מהכרעה והחות'ים ממשיכים לאיים על נתיבי השיט באמצעות טילי חוף ים, סירות תופת ומוקשים ימיים.
בזירה המדינית זכתה הקואליציה הסעודית בהישגים מרשימים. מרבית המדינות האפריקניות לחופי הים האדום ניתקו את קשריהן עם איראן (סודאן, אריתריאה, דג'יבוטי וסומליה), וערב הסעודית ואיחוד האמירויות הקימו בסיסים ונמלים צבאיים בשלוש מדינות אלה, המשמשים אותן במלחמה בתימן.
בשנת 2016 נחתם הסכם בין מצרים לערב הסעודית, ולפיו האיים טיראן וסנפיר (במיצרי טיראן) חזרו לריבונות סעודית. לפיכך נוצרה באגן הים האדום מציאות גיאו־אסטרטגית חדשה, שמשמעותה שליטה ישירה ועקיפה של הקואליציה בהובלת ערב הסעודית, אשר בה מצרים היא שותפה מרכזית, על מלוא אורכו של הים האדום ממיצרי טיראן ותעלת סואץ בצפון ועד מיצרי באב אל־מנדב בדרום. נראה כי חלק מהמשאבים האדירים שמשקיעות ערב הסעודית, איחוד האמירויות ומצרים בחיזוק הציים שלהן נועד להבטיח את השליטה במרחב האסטרטגי של הים האדום.
החשיבות האסטרטגית של האזור לא נעלמה גם מעיני המעצמות, וכיום הופך האזור גם למוקד התמודדות בין־מעצמתי. בעוד ארה"ב מקיימת בדג'יבוטי את בסיסה הגדול ביותר באפריקה, סין בנתה את בסיסה הראשון מחוץ לגבולותיה במדינה זו וכן מצויים בה בסיסים של צרפת ויפן.
עבור מדינת ישראל עדיף שמרחב הים האדום יהיה אזור השפעה של הקואליציה הסונית בהובלת ערב הסעודית ומצרים על פני האיומים המיידיים הנגזרים משליטה איראנית. כיום קיימים אינטרסים משותפים לישראל ולקואליציה הערבית הסונית במגוון סוגיות אסטרטגיות, ובהן גם מניעת השתלטות איראנית על אגן הים האדום. עם זאת, ישראל צריכה להיערך גם לאפשרות של התפתחות מצב משברי מול ערב הסעודית ושותפותיה ולסיכונים הנגזרים מהנסיבות הגיאו־אסטרטגיות החדשות.
הכותב הוא מנהל המחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי הרצליה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו