בית הכנסת שלנו ברעננה קרוי על שמו של רס"ן בני קצין הי"ד, שהיה קצין אג"ם בחטיבה 188 ונפל ברמת הגולן במלחמת יום כיפור. את הפיוט המצמרר ביותר בתפילת יום הדין, "ונתנה תוקף", אומר קהל המתפללים, בקול רם ונרגש, בלחן שחיבר יאיר רוזנבלום ז"ל ברגע של הארה שמימית, לזכר 11 הנופלים במלחמה בני קיבוץ בית השיטה.
למשמע המילים "מי יחיה ומי ימות... מי במים ומי באש... מי ינוח ומי ינוע", אני שומע את האזעקה ההיא שלעולם לא אשכח, ומעביר לנגד עיניי את דמותם החייכנית של מאיר שטיין, ישראל איגלברג, מיכה גרנית, איל שחם, נתן דוידוביץ ושבתאי זרחיה הי"ד, חברים מהשירות הצבאי ומקורס קציני שריון, שאיתם יצאתי יחדיו לשדות הקרב והקטל, בסיני וברמת הגולן, וזיו עלומיהם נותר מתחת למטר הטילים והפגזים. כשהחזן מגיע למילים "אדם יסודו לעפר וסופו לעפר... משול כחרס הנשבר... וכאבק פורח", דמעות זולגות מעיניי וגרוני נחנק. גם השנים הרבות שעברו מאז המלחמה לא מצליחות לרפא את הכאב, הצער והיגון. מלחמה נוראית, ששינתה לעד את חייהם של רבים והותירה הלם קרב בנתיב חיי מדינה שלמה.
כבר אלפי שנים יום כיפור הוא יום חשבון נפש. יום שבו יהודים לאורך דורות נעמדו מול בורא עולם ומול עצמם על מנת לבחון את מעשיהם, לקבל אחריות ולשנות מסלול על מנת להיטיב את דרכיהם. אין עוד אומה בעולם שבניה ובנותיה מפסיקים יום אחד בשנה את שגרת החיים המטורפת, מתכנסים לתוך עצמם ומתבוננים בשאלות תכלית החיים, ואגב כך מקדשים את ההבחנה שבין האמת והשקר, הטוב והרע, הראוי והפסול.
התרבות המערבית, תחת דגלי הפוסט-מודרניזם, הפוליטיקלי קורקט, האלהת "האני" והשעבוד לעגל הזהב, שיבשה את יכולת הניווט והזיהוי במבוך החיים המסובך. היכולת הפשוטה והטבעית לבחור בערכים ראויים, באנושיות בסיסית, הולכת ומתרחקת. יום כיפור נותן הזדמנות פז לכולם לשוב ולחזור אל אמיתות התשתית. לחזור להיות בבחינת "אדם לאדם - אדם".
מלחמת יום כיפור הוסיפה נדבך נוסף ליום הקדוש. לא רק חשבון נפש פרטי, אלא גם חשבון נפש לאומי. הלקח שאני נושא עימי מהמלחמה הוא שאסור להזניח אפילו לרגע את הדאגה לביטחון המדינה. אין לנו עדיין את המותרות לנוח תחת הגפן והתאנה. גם כשיתקיים הפסוק "וגר זאב עם כבש", לנו היהודים עדיף להיות הזאב. לחזק את המוטיבציה לשירות הקרבי בצבא, להיות ערוכים תמיד מול כל צר ואויב ולהעריך את זכותנו לחיות במולדת החופשית.
יהודי העולם, ביום כיפורים זה חייבים לשים לב לכך שהאנטישמיות לא פסה מהעולם. שנאת העולם לעם עולם חיה, בועטת ומתחזקת. רק שהפעם, לראשונה בהיסטוריה, יש ליהודים לאן ללכת, ועדיף שיממשו אפשרות זו בהקדם.
בתפילת יום כיפור אנו אומרים: "תן כבוד ה' לעמך... שמחה לארצך וצמיחת קרן לדוד עבדך... במהרה בימינו". בשילוב של אמונה והקרבה אנו זוכים לראות את התגשמות התקווה היהודית בימינו שלנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו