נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, טעתה כשהחליטה לשגר לטקס לציון יובל להתנחלויות בשטחים המוחזקים את שופט בית המשפט העליון, וצדקה כאשר תיקנה טעות זו וביטלה את השתתפותו בעקבות פנייתו של ח"כ עיסאווי פריג' ממרצ. היא הבינה כי היתה זו מלכודת לביהמ"ש, שמטרתה להשיג בדרך זו לגיטימציה להתנחלויות בשטחים שנכבשו על ידי ישראל במהלך מלחמת ששת הימים.
אין מדובר בטקס לאומי רשמי מסוג הטקסים המתקיימים ביום הזיכרון לחללי צה"ל וביום העצמאות. מדובר בחגיגה - לגיטימית לחלוטין - של תומכי ההתנחלויות ממפלגות שונות, לציון מהלך שנועד - על פי עדות מוביליו הראשיים - לטרפד כל אפשרות לחלוקת הארץ ולהצבת גבול חדש לישראל במזרח, כדי להבטיח רוב יהודי יציב בישראל הריבונית והדמוקרטית.
לא היתה זו יוזמה ממשלתית, אלא יוזמה של קבוצות אידיאולוגיות, דתיות וחילוניות, שביקשו לקבוע עובדות בשטח לפני שממשלות ישראל יקבלו החלטות, וזאת מתוך אמונה שההתנחלויות יועילו לביטחון ישראל, או שהן בבחינת מצווה אמונית, ומרגע שיוקמו - לא תעז ממשלה בישראל לפרקן. ב־50 השנים האחרונות הלכו הממשלות בעקבות המתנחלים, בין שהתלהבו מכך ובין שחשו חוסר ברירה. מצד אחד, הוקמו יישובים רבים בשטחים, ובהם מאות אלפי אנשים. מצד אחר, כאשר היו ממשלות (ובמקרה או שלא במקרה היו אלה ממשלות בראשות הליכוד), שהחליטו לפנות את סיני על היישובים ועל אלפי המתנחלים בחצי האי, את רצועת עזה וארבעה יישובים בגדה המערבית - הן עשו זאת, ובכך דחו את האפשרות שמקום שבו הוקמה התנחלות לא יפונה.
העולם לא הכיר מעולם בחוקיותן של ההתנחלויות, משום שעל פי אמנת ז'נבה, העוסקת בשטחים כבושים ובאוכלוסיותיהם, אסור למדינה הכובשת להעביר את אזרחיה לצד הנכבש. בעוד לגבי רמת הגולן וחצי האי סיני לא היה ספק באשר לעובדה שהריבונות החוקית עליהם היתה של סוריה ושל מצרים, בהתאם, היו בישראל משפטנים שטענו כי אי אפשר להתייחס לגדה המערבית כאל שטח במחלוקת, משום שרק בריטניה ופקיסטן הכירו בריבונות ירדן על שטח זה, ולכן מותר להתיישב בו.
מדינות העולם דחו את הפרשנות הזו, וכך גם רבים וטובים בישראל עצמה. משהגיעה השאלה לפתחו של בית המשפט העליון, התחמק זה מלהביע את דעתו לכאן או לכאן, ובנשיאותו של השופט מאיר שמגר קבע כי הנושא יוכרע בהסכם שלום בין ישראל לשכנותיה, כך שעד אז יכלו ממשלות ישראל לטעון כי מדובר במהלך זמני שאינו בלתי חוקי על פי פרשנות בית המשפט העליון. לו קבע בית המשפט שהגדה המערבית היא שטח שאמנת ז'נבה חלה עליו, היתה ישראל נמנעת, לדעתי, ממכשלה גדולה.
החבל הדק, שעליו מהלך בית המשפט, עלול היה להיקרע לו נציג מטעמו היה לוקח חלק באירוע החוגג מהלך שהעולם רואה בו מעשה בלתי חוקי ובית המשפט שלנו לא הכריע בו. הזמנה תמימה, כביכול, לנשיאת בית המשפט עלולה היתה להביא לנזק שקשה לתקנו, ולכן טוב שהדבר נמנע ברגע האחרון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו