הבוקר שעבר עלינו אתמול היה עצוב וקשה. הר אדר הוא יישוב פסטורלי, שבו בחרתי לבנות את ביתי ולחיות עם משפחתי - אך גם שירות של 35 שנה במערכות הביטחון לא הכין אותי לשעות הקשות שעברנו.
אנחנו חיים בדו־קיום עם הכפרים שעוטפים אותנו, מדי יום מגיעים ליישוב שלנו פועלים כדי להתפרנס מעבודות בניין וניקיון. גם אתמול בבוקר, כמו בכל בוקר, לוחמי מג"ב והמאבטחים האמיצים שלנו ערכו בדיקה ביטחונית לפועלים שבאו בשער היישוב. שלושה מהם מסרו את נפשם כדי להגן על היישוב ועל בית הספר שלנו, שנמצא קילומטר אחד בלבד משער כניסת הפועלים.
המחבל הוא עדות נוספת לכך שאין פרופיל מדויק למחבלים פוטנציאליים. מדוע בחר פועל ניקיון, אדם נשוי, אב לארבעה ילדים, בעל אישור כניסה שעובד ומתפרנס אצלנו שנים רבות, להיות מחבל אכזר ולרצוח מאבטחים וחיילי מג"ב? לא לי התשובות.
ימים של חשבון נפש
אתם בוודאי יכולים לטעון שכל הפועלים מהכפרים הפלשתיניים הם מחבלים פוטנציאליים ואין להעסיקם כלל. ואולם אנחנו ביישוב שלנו מנסים לקיים חיים ולאפשר לבני אדם להתפרנס, מכבדים את הפועלים ומאפשרים להם גישה חופשית - גם בתוך הבתים שלנו. לצערנו, המציאות הרעה של המזרח התיכון שבה ומעירה אותנו, ושמה זרקור גם בין קירותינו לסכסוך הבלתי מסתיים באזור כולו.
במהלך שנים רבות אנחנו מחנכים את ילדינו לאהבת האדם ולכיבוד הזולת, מתוך רצון ליצור יישוב קהילתי, מכבד וליברלי. בימים אלו של חשבון נפש נדרש מתושבי היישוב לבחור את דרכנו. האם ניתן לרוע, לאכזריות ולטרור - לנצח אותנו? האם סגירת היישוב שלנו בפני הפועלים היא ההחלטה הנכונה?
אנחנו חיים, אפוא, בדילמה עצומה: בין הרצון לחיות בשקט, בשלום ובכבוד לרצון לשמור על חיי ילדינו - הבחירה ברורה לכולנו. מהיכרותי עם תושבי הר אדר, אני בטוח כי נישאר חזקים ונדע להתמודד עם הבוקר הנורא שעבר עלינו. הטרור לא יפחיד אותנו והאסון יחזק אותנו כחברה ישראלית, שבונה את ביתה על ההר בארץ ישראל.
אבקש לאחל לעם ישראל שקט, שלווה ואחדות בתוכנו - גם אם אין אחידות בדעותינו.
הכותב הוא תושב הר אדר
