הכרת התנ"ך - משימה עליונה | ישראל היום

הכרת התנ"ך - משימה עליונה

שנים של לימוד פורמלי עם נוסחאות מנוכרות ביחד עם טקסט שנראה ארכאי ולא נוגע בחיי התלמיד, הולידו אדישות כלפי ספר הספרים שהוא תעודת הזהות שלנו כעם. גם המתח הידוע בין דת לחילון גרמו להתרחקות מהתנ"ך. "זה של הדתיים". החברה הישראלית צריכה לראות בתוצאות הסקרים על לימודי התנ"ך תמרור אזהרה או חלק מקללות השנה החולפת שיש למגר. 

במקביל, השיח התקשורתי והאקדמי אימץ בשנים האחרונות עמדה נרגנת כלפי מה שמכונה "הדתה" - מונח מלאכותי שיצר מהומה רגעית סביב הניסיון הטבעי לחבר את התלמיד הישראלי עם המסורת הדתית של עַמו. רק חלק קטן בחברה הישראלית אנטי־דתי או אתיאיסט (שתי הגדרות שונות) באופן מוצהר. הרוב הישראלי הוא מסורתי - במובן שהמסורת הדתית ממלאת תפקיד חיובי בחייו, במינון גדול או קטן. 

כל הורה צריך לשאוף שילדיו יכירו את חמשת החומשים ואת ספרי הנביאים והמלכים, המספרים על התגבשותנו כעם בארץ חמדת אבות, על קוממיותינו וחורבננו, ועל נבואות הגאולה שהתגשמו בימינו. טוב שנפתלי בנט ומשרד החינוך מדגישים את מחויבותם לחיבור תלמידי ישראל לתנ"ך, אבל אסור להפיל את האחריות רק עליהם. מדובר במשימה עליונה המוטלת על כולנו להכיר את אוצרות הרוח ששום אומה לא העמידה מעולם לצאצאיה כפי שזכינו אנו. מתלוננים על רדידות הדור, על התמכרותו למסך הקטן? חברו את הצעירים אל הספר הזה שהוא חיינו ואורך ימינו וממנו נחזק גם את צדקת ישיבתנו בארץ. 

כתבתי לא אחת שבנושא הקניית התנ"ך, הילדים אינם מבדילים בין משלבי השפה השונים. אם מקריאים דרך קבע את הסיפור התנ"כי כמות שהוא, בלי לעגל פינות (כמובן, תוך הסבר מילים קשות), הם לא חושבים שמדובר בשפה גבוהה או ארכאית. מבחינתם, עם החברים מדברים באופן אחד, בטלפון כותבים באופן אחר, כשצופים בסרט או קוראים בספר עכשווי שומעים עוד אופנים של השפה, וכשקוראים תנ"ך, מופיע עוד אופן של העברית. אחר, אך לא מנוכר. שפת העתיקים הופכת חלק מהמאגר הלשוני של הצעירים. 

השפה היא אמצעי. אם קוראים נכון ומבינים את המילים, הסיפורים תופסים את הדמיון יותר מכל סדרת מציאות בטלוויזיה. שנים רבות אני מקריא לילדיי את ספרי התנ"ך, את רובם. אין ילד שעיניו אינן מתרחבות מהזדהות עם שמואל הקטן השוכב במיטתו ושומע לראשונה את האל מדבר אליו אבל שלוש פעמים רץ אל עלי הכהן בחושבו שהוא זה שקורא לו. עד שהוא לומד והופך לנביא. ולא רק שמואל בשילֹה, לפני 3000 שנה; גם ילדינו יכולים ללמוד. 
בנפשנו היא. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו