שהו שונה הפעם בביקורו של ראש הממשלה בניו יורק. הוא ייפגש שוב עם הנשיא טראמפ ושוב ינאם בעצרת האו"ם. אבל שלא כבשנים עברו, שני האירועים לא מייצרים דרמה. בימי הנשיא אובאמה זו היתה צלילה ארוכה בין כרישים, ורק ב־20 בינואר השנה ראש הממשלה נתניהו ויחד איתו מדינת ישראל יכלו להוציא את הראש מעל למים ולנשום.
אבל הייחוד של התקופה הנוכחית הוא שיותר מאי פעם בעבר יש ריבוי של משברים אזוריים ובינלאומיים שמשפיעים ישירות על ביטחונה של ישראל. הפעם הנושא הפלשתיני לא יעמוד במרכז העניינים וגם אבו מאזן מבין שאף אחד לא מחכה בדריכות לעוד נאום מתלהם, שבו יאשים את צאצאי הלורד בלפור בפשע היסטורי נגד האנושות. זה מראה כמה לתהליכים הבינלאומיים יש השפעה על הפלשתינים וציפיותיהם. עכשיו יש בבית הלבן נשיא שרוצה שלום, אבל הפלשתינים יכולים מצידו להיכנס לו לטוויטר ולצאת מהפייסבוק.
כך נראה שבמוקד השיחות של נתניהו בארה"ב - וזה בוודאי גם יבוא לידי ביטוי בנאומו בעצרת - תעמוד שוב איראן. הפעם לא רק בכל מה שקשור להסכם הגרעין אלא גם במעמדה החדש המסוכן ומערער היציבות בסוריה. אם הנרי קיסינג'ר, שהגיע בשבוע שעבר לאזכרה לשמעון פרס ז"ל, הקדיש גם זמן לדבר עם גורמים משפיעים, הוא היה יכול להגיד להם שמוטב להאט קצת את קצב החיסול של דאעש בסוריה. אחד מערוצי המילוט של אלה שלא רוצים להתעמת עם איראן, צפון קוריאה או רוסיה וסין הוא מה שנקרא "המלחמה בטרור". ישראל רואה את איראן כמי שקיבלה אור ירוק ללכת במסלול סבלני עד שתגיע להתגרענות מלאה עם לגיטימציה בינלאומית בעוד כשמונה שנים. זו משמעות הסכם הגרעין וזו הסיבה להתנגדות נתניהו. לא לגמרי ברור מדוע גורמים בכירים במערכת הביטחון תומכים בהסכם ואומרים שוב ושוב כי איראן שומרת עליו. די ברור שזה מה שהיא תעשה. מה שחשוב הוא שלנתניהו יש הזדמנות לתאם פעולה עם האמריקנים כדי למנוע מהאיראנים להגיע להתגרענות.
יש הלוחצים על טראמפ לבטל פשוט את ההסכם. נראה שיש דרך ביניים, והיא שהממשל יימנע מלאשר בפני הקונגרס שהאיראנים עומדים בהסכם. בכל אופן, גם איראן המשתוללת במזרח התיכון, וגם צפון קוריאה יחד עם גל הטרור המתמשך במערב, הן תזכורות לתוצאות ההרסניות של מדיניות פייסנית. ביבי לא יחמיץ את ההזדמנות להעביר את המסר הזה באו"ם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו