מאזני התקשורת מתחילים להתאזן

1. הפתעה הנחיל "הארץ" לקוראיו: המאמר הראשי של העיתון ("הארץ", 7.9) הביע תמיכה בהמשך שידורי האקטואליה של ערוץ 20, שידורים הנמצאים תחת איום עקב היותם משודרים ללא היתר. ערוץ 20 פועל תחת צו חוקי המפורש בתנאי הרישיון שלו האוסר לשדר שידורי חדשות, אלא אך ורק שידורי "מורשת".

ערוץ 20 הוא ערוץ ימני במובהק, המעניק תמיכה לרה"מ נתניהו. אין צורך להזכיר כי קו מערכתי זה אינו מקובל על "הארץ". ואף על פי כן, בנימוק של חופש הביטוי קורא המאמר לאשר חקיקה אשר תתיר לערוץ להמשיך בשידורי האקטואליה. והפתעה גוררת הפתעה: מישהו היה מעלה על הדעת היתכנות של תמימות דעים בין דרור אידר, בעל טור ב"ישראל היום", לבין "הארץ"? הסכמה זו, אמנם על בסיס עקרוני בלבד, על יסוד חופש הביטוי וגיוון דעות, מושגת בין השניים, לאור מאמרו של אידר באותו יום ממש התומך כמובן בהמשך שידורי החדשות של ערוץ 20. כותרת תוכנו של המאמר הראשי של "הארץ" - "הניחו לערוץ 20", ובכל לב אנו מצטרפים לקריאה זו.

2. העיתון הכלכלי "דה מארקר" נצטווה לשנות את מיקומו בבית הוותיק שלו ומעתה ידור בשכנות קרובה לעורך "הארץ", שיהיה מעתה גם עורכו. הכפפת העיתון הכלכלי לעיתון הכללי מדאיגה את עיתונאי "דה מארקר", החרדים לפרנסתם. ויש מהם החוששים כי העיתון הכלכלי ישנה את אופיו. הם חוששים כי דימוי "הארץ", המוביל קו מערכתי שמאלני־מדיני רדיקלי, יזיק ל"דה מארקר", שעניינו קו כלכלי־חברתי־מדיני. איך אמר לי מי שאמר מתוך מערכת "דה מארקר"? "אני חושש כי חלחול לעיתון הכלכלי של תכנים של כותבים כגדעון לוי, יוסי קליין או רוגל אלפר יזיק לדימויו של העיתון, ואף יפגע בו כלכלית".

3. במוסף "הארץ" כתבה ארוכה ששמה "מכונת שנאה" של יובל דרור. כותרת המשנה של המאמר: "יובל דרור ניסה לצפות בערוץ 20 במשך שבוע. הוא שרד רק ארבעה ימים". אם כן, מי שסבר כי החל סיפורה של ידידות מופלאה בין "הארץ" לבין ערוץ 20, עקב המאמר הראשי התומך בהמשך פעילות הערוץ בתחום החדשות, נראה כי שגה. ובעצם, לא מפתיע. 

4. עניין נוגע בעניין: מאז פסקו להופיע עיתונים יומיים, נאמני מפלגות, לא השכיל הימין להשלים את החוסר בגיוון דעות. כתב עת מצוין - "נקודה" - אשר שיקף את העמדות של רוב תושבי יש"ע, נעדר. אבל עם חידוש נוכחות הימין באמצעי התקשורת, ניכרה מייד אי־נחת במחנה היריב. תמיד נמצאה הטרוניה. אך מי שחותר לגיוון בקשת הדעות בחברה הישראלית, חייב היה לחתור ולצבוע את הקשת הזאת במגוון של צבעים. ערוצי תקשורת כערוץ 7, למשל, נתקלו במכשולים שניסו להציב גורמי המחנה היריב. כאשר נוסד "ישראל היום", הוגשו הצעות חוק שנועדו להצר את תפוצתו. דומני כי הח"כים שביקשו להצר את תפוצתו אינם גאים היום בצעדים שנקטו בעבר בכנסת. 

האם משהו ישתנה בהלך רוח זה, אשר במשתמע חותר לאחידות בתוכני התקשורת? נקווה לטוב, ונקווה כי תפציע ביתר חדות הקשת מרובת הגוונים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו