יותר ממאה תקיפות ביצע חיל האוויר הישראלי בסוריה בשנים האחרונות, כך על פי עדותו של מפקד חיל האוויר היוצא האלוף אמיר אשל. לאלו התווספה בשבוע שעבר תקיפה נוספת. לכאורה עוד תקיפה אחת מני רבות, ובכל זאת, אם אכן נכונים דיווחי התקשורת המגיעים מסוריה, אזי שהעיתוי, המיקום והיעד (מתקן של המרכז הסורי למחקרים מדעיים במרכז סוריה, ולא משלוחי טילים של חיזבאללה) הופכים אותה לשונה מכל אלו שקדמו לה.
את תקיפה זו, אם אכן ישראל היא העומדת מאחוריה, יש להבין על רקע סיומה ההולך וקרב של מלחמת האזרחים בסוריה. יידרשו בוודאי עוד חודשים רבים עד שהאש המשתוללת במדינה תדעך לחלוטין, אבל כבר עתה ברור כי בשאר אסד הוא שייצא ממנה כשידו על העליונה. אלא שהמנצחים האמיתיים הם בלא ספק רוסיה, איראן וארגון חיזבאללה, שהתגייסו כולם להבטיח את ניצחונו של הנשיא הסורי.
רוסיה של פוטין מובילה כיום את מהלך עיצוב פניה בעתיד של סוריה בברכתם של מרבית השחקנים האזוריים והבינלאומיים ובהן תורכיה, ירדן אבל גם ארצות הברית. זו האחרונה, הממקדת עצמה במיטוט מדינת דאע"ש בלא לחשוב לרגע על היום שאחרי, בחרה להיעלם מן הזירה ולמסור את המפתחות לידי מוסקבה.
"ביום שאחרי" מובטחות לאיראן נוכחות והשפעה בסוריה. הרוסים רחוקים מלהתלהב מנוכחות איראנית שכזו, אבל הם עודם זקוקים לאיראן כדי לשמר את היציבות בסוריה. אחרי הכל, המטוסים הרוסיים חגים באוויר אבל את הדם מקיזים לוחמים שהטילה טהרן לקרב.
בחודשים האחרונים שבה ישראל ומזהירה את הרוסים כי ביסוס האחיזה איראנית בסוריה הוא קו אדום עבורה, ואף עלול לדרדר את האזור למלחמה כוללת. הרוסים מצידם מנסים למצוא את האיזון שבין מחויבותם לביטחונה של ישראל לבין המחויבויות לבשאר, בן החסות בדמשק, ולאיראן וחיזבאללה, בעלי הברית במאבק להגמוניה אזורית. דרכה של מוסקבה היא לנהוג בעמימות; להאזין לבקשותיה של ישראל ואף להיענות לחלקן, למשל בכל האמור להרחקת איראן וחיזבאללה מקו הגבול הישראלי־סורי. היא אף נמנעת מכל תגובה לתקיפות של ישראל בשטח סוריה, הנעשות תחת עינה הפקוחות. אבל בה בעת היא מניחה לאיראן לבסס עצמה בסוריה.
אפשר אגב שהתקיפות הישראליות בסוריה משרתות את הרוסים, שכן יש בהן כדי להפוך את רוסיה ל"מבוגר האחראי" הפועל להרגיע ולמתן את הקליינטים הרגשניים שלו, ובכך להגביר את תלותם בו.
אבל במצב שכזה לא נותר לישראל אלא לשלוח מסר ברור למוסקבה בדבר הקווים האדומים שלה, ולפעול בעצמה למול השילוש הבלתי קדוש של נוכחות איראנית גוברת בסוריה, המשך העברות נשק לידי חיזבאללה מאיראן, ולבסוף, האפשרות שהאיראנים ישתמשו במתקנים בסוריה כדי לייצר נשק בעבור חיזבאללה.
התקיפה המיוחסת לישראל עברה, כמו קודמותיה, בלא כל תגובה. אבל בעינה נשארת השאלה אם לנוכח סיומה הקרב של המלחמה בסוריה הולך ונסגר חלון ההזדמנויות שזו פתחה בפני ישראל לפעול בשטח סוריה, כמו גם השאלה מתי יחליט פוטין לפעול כדי לעצור פעילות זו, העלולה לסכן את הישגיו בסוריה, ואיזה פיצוי ביטחוני יעניק בתמורה לישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו