נדבך אחר נדבך בונה פרופ' יובל נח הררי את הפירמידה להגדרת "האמת החילונית". במאמר שפורסם במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" בסוף השבוע האחרון, מגונן הררי על החילוניות ומעלה אותה לדרגת־על, אמת אחת שאין בלתה ואשר המחויבות אליה עומדת על בסיס המחקר המדעי. בטוב טעם הוא מנכס את החמלה, השוויון והחופש - מיסודות הדמוקרטיה - אל עגלת החילוניות המלאה עד אפס מקום.
בדבריי אנסה לבחון ממד אחד של הפירמידה - האמת המדעית. לשיטתו של פרופ' הררי, נמצאת אמת זו "בעצמות מאובנות מלפני מיליוני שנים, בנוסחאות מתמטיות מסובכות, בצילומים של גלקסיות רחוקות או בטבלאות של נתונים סטטיסטיים".
עוד הוא מוסיף: "כמעט כל בני האדם כיום, גם אלו שאינם מגדירים עצמם כחילונים, מסתמכים על ממצאיהם של מוסדות המחקר והפיתוח החילוניים, בעוד החילונים מצידם יכולים להסתדר היטב גם ללא אמונותיהן של כתות ודתות אלו ואחרות".
יחס כמו לקרדינלים
כחילוני מובהק גוזר על עצמו פרופ' הררי, מבלי משים, דת נוקשה שאין לגביה פשרות, דת המדע. בכל כתביו וספריו הוא מדגיש חזור והדגש את מעלתו העליונה של המחקר המדעי, בין שזה בתחום הפיזיקה ובין שזה בתחומי מדעי המדינה או החברה. כך במילותיו: "הרי לפי מדעי החיים, גם את יצירות האמנות מפיקים אלגוריתמים ביוכימיים - ולא איזו נשמה או רוח ערטילאית" ("ההיסטוריה של המחר", עמ' 348). ללא כל ספק, פרופ' הררי ממשיך את דרכם של המטריאליסטים, ואם נמשיך באותו הקו, הרי לייחס את החמלה לקומוניזם ולנאציזם, שבמהותם הם חופשיים מכל דת, המשמעות היא למצוא סיבה אחרת למעורבותן של שתי התפיסות הללו בבתי המטבחיים הגדולים בהיסטוריה - כרבע מיליארד בני אדם נרצחו בפחות ממאה שנים.
פרופ' הררי מייחס את כל הישגי המדע לחילוניות. החילוניות היא אשר ייסדה את המדע, את עקרונותיו וכמובן את הישגיו. אין דבר הרחוק מן האמת מתפיסה זו. הערבוב בין שיטת משטר, דמוקרטיה, לבין מדע הוא מקרי לחלוטין. שהרי פריצות הדרך המדעיות נקבעו על ידי יחידים, יחידי סגולה, אשר מולם עמד, לא אחת, העולם המדעי כולו על ממסדיו.
במדע אין דמוקרטיה. חקר האמת אכן היה נר לרגליהם של גדולי עולם, אלא שעם השנים נתבצר לו הממסד המדעי במגדל השן, אשר בעצם היה כנסייה לכל דבר. על תפיסה זו כתב פרופ' פול פייראבנד (פרופסור לפילוסופיה של המדע): "החברה המודרנית היא קופרניקית - משום שאנשי המדע הם קופרניקים ומשום שמקבלים את הקוסמולוגיה שלהם ללא ערעור, כשם שלפנים קיבלו את הקוסמולוגיה של הכנסייה. ככלל, מקבלת החברה את שיפוטם של המדענים באותה דרך ארץ שהתקבל שיפוטם של בישופים וקרדינלים עד לפני זמן לא רב".
"דת המדע" שאליה משתייך באופן מעשי פרופ' הררי נסמכת על מעשי תרמית והולכת שולל על ידי חסידים שוטים, שחלקם המכריע לא הגיע מהעולם המדעי. תרומתם העצומה של מדענים שונתה עד בלי הכר. עקרונות פיזיקליים כבירים אשר מוצאם בחשיבה דתית, שבאה לידי ביטוי בכתיבה תיאולוגית ענפה, נמחקו ותחתיהם הוצגו העקרונות הללו כהמשך התפתחותי של החקר המדעי בהיבט ה"רציונלי" בלבד.
המלומדים הגדולים אשר יצרו את המדע היו בעלי תכונות רוחניות שעליהן אמר אחד ממייסדי תורת הקוונטים בצורתה הראשונה, מגדולי הפיזיקאים בכל הדורות, מקס פלאנק: "אין לשכוח שלעולם אין להפריד בין הספירות השונות של פעילות הרוח האנושית, משום שבין כולן קיים קשר אינטימי ועמוק". ובדברו על המדע ועל הדת, חזר ואמר כי המדע והדת הם שני גילויי הרוח האנושית שאין סתירה ביניהם: "לעולם לא יכול להיות שום ניגוד אמיתי בין הדת למדע. כי האחד הוא ההשלמה של משנהו. כל איש רציני ובעל מחשבה מבין, לדעתי, שיש להכיר את היסוד הדתי בטבעו ולפתחו, כדי שכל כוחותיה של נפש האדם יפעלו יחד מתוך שיווי משקל והרמוניה מוחלטת.
"ובאמת לא היה זה מקרה שהוגי הדעות הגדולים ביותר בכל הדורות היו גם בעלי רוח דתית עמוקה".
לחקור ולהעריץ
מי הם גדולי המדע אשר פרופ' הררי שוגה מן היסוד בהערכתו אליהם? או יותר נכון, מי שמע על משנתם התיאולוגית ואורח חייהם הדתי של קופרניקוס, של ניוטון, של יוהאנס קפלר? כמה סטודנטים חילונים שמעו על משנתם הדתית של גוטפריד לייבניץ, לאונרד אוילר, דניאל ברנולי, בלז פסקל, ז'אן ד'אלמבר, אנדרה אמפר, מיכאל פרדי, לואי פסטר ועוד רבים וטובים? כמעט שכחנו את גלילאו גליליי.
חוקי התנועה של יוהאנס קפלר נלמדים בבית הספר התיכון, האם מישהו מזכיר את שלושת החוקים בנשימה אחת עם ספרו המכיל חוקים אלה: "גדול הוא אלוהים מלכנו. גדול כוחו ואין קץ לחוכמתו. הללוהו שמיים, הללוהו שמש וירח ואיתם המזלות. ברכי נפשי אותו, את מלכי, הבורא, כל עוד נשמתי בי, כי מידו, על ידו ובידו הכל, כל תבונה וכל ידע. לו השבח, הכבוד והתפארת מעולם ועד עולם".
וגם אייזק ניוטון, אשר פעילותו בתחום התיאולוגי לא ידעה גבול. הוא כותב בספרו הנודע "העקרונות המתמטיים של תורת הטבע": "דברים אלה היה עלי לומר על אלוהים שחקירת מעשיו היא תפקידה של תורת הטבע".
עוד מוסיף: "אנו יכולים להשתחוות ולהעריץ את בורא העולם וריבונו, ובזה כלולה התועלת הגדולה ביותר של מחקרי הטבע".
אף שנגענו על קצה המזלג בצידה האחד של פירמידת האמת החילונית של פרופ' הררי, יש לזכור שתחומי המדע נגועים בפוליטיזציה ובתפיסות עולם אשר זרות לאמת המדעית, אך הן מאומצות ללא כל הרהור אל ליבו של פרופ' הררי, בניגוד ליושרה שעליה הוא מדבר ללא הפסק.
אין ספק שדחיקתה של הדת אל פינת ההתגוננות עושה עוול לגדולי עולם, אנשים אשר יצרו וביססו את המדע עד לצורתו הנוכחית שאיננה כלל וכלל "אמת חילונית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו