הרשויות בסין אסרו הנפקת מטבעות וירטואליים חדשים - ביטקוין, אתריום ועוד עשרות שפחות מוכרים. הצעירים סבורים שהמטבעות הווירטואליים הם השלב הבא בהתפתחות אמצעי התשלום, אך למעשה לא הווירטואליות שלהם מייחדת אותם, אלא העובדה שהם אינם קשורים לשום ממשלה אלא פרטיים.
כיום כל המטבעות כמעט וירטואליים, בכך שהם מופיעים רק ברישומים במחשב ואינם נסחרים מוחשית. אך המטבעות הרשמיים נמצאים בשליטת הבנקים המרכזיים של המדינות, ואילו ה"ביטקוינים" למיניהם מונפקים על ידי חברות טכנולוגיות פרטיות ומנוהלים ברשת. ישראלים מגלים בהם עניין רב, בין השאר משום שהם מאפשרים השקעה סמויה מעיני הרשויות. כך, למשל, אדם שמרוויח את כספו באופן לא מדווח, יכול לרכוש ברשת באמצעות חשבונות זרים או של מקורבים, את אותו מטבע ובאמצעותו לבצע רכישות באופן אנונימי.
השוק למטבעות אלה בעולם גדל. אי אפשר לדעת מהו פרופיל המשתמש בהם, מלבד צעירים רבים הנלהבים מהרעיון ומההימור שבהשקעה, אבל סביר להניח שעם הלקוחות נמנים גם ברוני סמים, ארגוני טרור ושאר מזיקים. כהשקעה, מדובר במטבע מאוד לא יציב, אך לא מעט התעשרו ממנו. מי שהבין את העניין ורכש אותו לפני ארבע שנים ב־200 דולר, נהנה כיום משווי של כ־4,200 דולר. אך היו גם לא מעט שהשקעתם במטבע נחתכה ב־50 אחוזים ויותר ביום מסחר אחד. יפן, שבשטחה הושק המטבע לראשונה, היתה גם הראשונה שהכירה בו כאמצעי תשלום. אך מדינות בכל רחבי העולם היו מעדיפות שהוא לא יומצא לעולם. הוא בוודאי מקשה את המעקב על תנועות הכסף, ולכן גם את אכיפת המסים.
אלא שאחרי ההצלחה של הביטקוין הונפקו, או בלשון המקובלת - נכרו - עוד עשרות מטבעות דומים, עובדה שמעידה על לחץ שהממשלות לא יוכלו לעמוד בפניו לאורך השנים. בסופו של דבר, כוחות השוק מנצחים כל דיקטטורה, לא כל שכן דמוקרטיות. המטבעות הגלובליים הפרטיים האלה עשויים להביא בסופו של דבר להפרטת הכסף ולהקטנה משמעותית של מעורבות הממשלות בכלכלת העולם.
מי שרואה את הדינמיקה הזו מבין שהיא אינה שונה משאר כוחות הכסף הפועלים נגד טבעות החנק שממשלות מייצרות סביבם. חברות בעולם עושות שופינג בין מדינות ובוחרות את מיקומן בלי שום סנטימנטים. העובדה הזו מביאה ממשלות להבנה שיש להן חלופות. בכלל, כל המדיניות הפיסקלית והמוניטרית של ממשלות ובנקים מרכזיים נקבעת בהתחשב בחלופות. במילים אחרות, מיישרים קו.
למדינות יש שתי אפשרויות - להתנגד למגמה ולדחות את הקץ, או להצטרף אליה וליהנות מפירות הביכורים. סין, באופן מסורתי וצפוי, מתנגדת למגמה ואוסרת לפי שעה הנפקות חדשות של מטבעות או היענות אזרחיה להנפקה. סין גם מפלרטטת עם משקיעים זרים בין עידוד לדחייה. מנגד, מרבית מדינות העולם מגמגמות במדיניות לא עקבית, חלקן מעודדות יותר משקיעים וחלקן פחות. ישראל מובילה בגמגום כשהיא מערימה קשיים על משקיעי נדל"ן, פותחת הסכמים חתומים עם חברות הגז ומובילה בעבודה מאורגנת ובמערכת מיסוי מסובכת. כיום, יותר מתמיד, ברור שלא אלו הם הצעדים לרווחה ולעושר.
