בעקבות הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, שהחלה בדצמבר 1979, שב העימות הבין־מעצמתי לקדמת הזירה. זאת לאחר שהנשיא ג'ימי קרטר הכריז בחגיגיות, עם כניסתו לבית הלבן ב־20 בינואר 1977, על סיומה של המלחמה הקרה. כך חזר הנשיא להוויית העימות הדו־קוטבי, שחייבה את מעצמת העל האמריקנית, בשנה האחרונה לכהונתו, לשלוף מארגז הכלים שלה את מנופיה המסורתיים של אסטרטגיית הבלימה. בין היתר, הוקם כוח אמריקני לפריסה מהירה ולהתערבות במוקדי מתיחות ומשבר, שודרג שיתוף הפעולה האסטרטגי עם סין, ונסגרו קונסוליות של בריה"מ ברחבי ארה"ב.
היום, 38 שנים לאחר שהכוחות הסובייטיים החלו במסעם האומלל אל לב המאפליה האפגנית, חוזרים הדיו העמומים של העימות ההיסטורי שבין מזרח למערב מן הכפור ומאיימים על היציבות הגלובלית. זאת אף על פי שהאימפריה הסובייטית נמוגה זה מכבר אל תהומות הנשייה, ואף שראשיתו של עידן הנשיא טראמפ התאפיינה במאמץ לעגן את מסכת היחסים שבין וושינגטון לבין מוסקבה באדנים שיתופיים ומפויסים. חרף שאיפתו המוצהרת של הממשל לנתק את עצמו מן המורשת הלעומתית של ימי המלחמה הקרה, עדים אנו היום להידרדרות מואצת במערכת היחסים שבין הבית הלבן לבין הקרמלין.
ב־1979 היו שורשיו של השפל הגדול ביחסי מזרח־מערב מעוגנים בפלישה הסובייטית לאפגניסטן, ואילו הפעם היתה זו ההתערבות הרוסית במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב שתרמה תרומה מרכזית למשבר. ביטוי מוקדם לחיכוך זה ניתן ערב פרישתו של אובאמה מן הבית הלבן, וזאת כאשר ממשלו - בתגובה למידע שנאסף על אודות אחריותה של מוסקבה לפריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון - הכריז על סדרת עיצומים כנגד הקרמלין, שבמרכזם ההחלטה לגרש 35 דיפלומטים רוסים מארה"ב.
בחודש יולי, למגינת ליבו של טראמפ, החליט הקונגרס ברוב דו־מפלגתי גדול (שסיכל כל אפשרות להטלת וטו נשיאותי) על צעדי ענישה כלכליים נוספים כנגד משטר פוטין (בעיקר בתחומי הבנקאות והאנרגיה). תגובת פוטין על יוזמה זו של גבעת הקפיטול לא איחרה לבוא, והיא כללה קיצוץ מסיבי באנשי הסגל הדיפלומטי והטכני האמריקנים המוצבים במוסקבה ובכמה קונסוליות אמריקניות ברחבי רוסיה. בכך לא תמה הסאגה. ביום חמישי האחרון הכריז ממשל טראמפ - כצעד תגמול - על סגירת הקונסוליה הרוסית בסן פרנסיסקו ועל סגירת משרדי הנספחות המסחרית הרוסית בוושינגטון ובניו יורק.
לכאורה עדים אנו למדרון חלקלק, כאשר שתי המעצמות מתקשות לבלום את גלישתן אל עבר התהום עתירת הסיכונים. עם זאת, ובניגוד לימי המלחמה הקרה, אין המדובר היום ביריבות אידיאולוגית עזה או במחלוקות אסטרטגיות עמוקות. נהפוך הוא, לפחות לגבי השחקן האמריקני, אין ספק שטראמפ היה מעדיף לכונן קואליציה עם פוטין במכלול רחב של סוגיות (כולל האיום הנשקף מפיונגיאנג) מאשר לנקוט קו לעומתי, שאליו נגרר על ידי הקונגרס.
עם זאת, למרות רגישותם של "כל אנשי טראמפ" לסכנות הטמונות בהמשך נתיב ההסלמה, וחרף רצונם לפתוח דף חדש וידידותי יותר ביחסי מזרח־מערב, "חבילת העונשים" האמריקנית האחרונה עשויה דווקא לשרת את הנשיא בזירה הפנימית. שכן, בעיצומם של ימי החקירה המסתעפת בפרשת "הקשר הרוסי" יש כדי להצביע על נכונותו של הממשל להגיב באורח לעומתי ונחרץ על כל מהלך ענישתי מכיוונה של מוסקבה, וזאת ללא כל קשר לתפקיד שמילאו פצחניו של פוטין בהכשלת מועמדותה של הילארי קלינטון במרוץ לבית הלבן.
יתרה מזו, הצל הכבד האופף כעת את שמיה של המערכת האמריקנית־רוסית אינו מהווה עדיין עדות מובהקת לקרע בלתי הפיך. שכן, עם כל חומרתם, הצעדים וצעדי הנגד היו עד כה מהלכים מדודים, מבוקרים ונשלטים, ולא מנעו עד כה משני קודקודי הפירמידה להמשיך לקיים דיאלוג מתמיד במגוון רחב של סוגיות. המלחמה הקרה טרם שבה, אפוא, במלוא חומרתה, אל מוקד הזירה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו