פסק הדין שניתן אתמול בנוגע להרחקת מסתננים למדינה שלישית הוא תרגיל מבריק ביחסי ציבור של בית המשפט ודובריו. "בית המשפט העליון קבע כי הרחקת מסתננים למדינה שלישית – חוקית" הדהדו הכותרות, אך האמת כמעט הפוכה: בג"ץ אמנם קבע שמותר להרחיק מסתננים למדינות אחרות, אך בו בזמן שלל את מנגנוני הכפייה שנועדו לעודד את המסתננים לעשות כן. התוצאה היא שלא ניתן כיום להרחיק לשום מקום אדם שלא רוצה בכך, וכמו כן אסור לכלוא אותו ליותר מ־60 יום במידה שהוא מסרב.
לפסק דין זה השלכה דרמטית על יכולתה של ישראל להגן על גבולותיה ולקבוע מדיניות הגירה. אמנם, עם הקמת הגדר בגבול סיני לפני כ־5 שנים, נבלמה הצפת המסתננים לישראל שהגיעה בשיאה בשנת 2011 לכ־17 אלף ומאז דעכה עד לעשרות בודדות. אולם קיומו של המכשול הפיזי אינו סוף פסוק.
ראשית, בישראל נמצאים כיום כ־40 אלף מסתננים המשתקעים בה, מתחתנים ומקימים משפחות, כך שנוצרת אט אט קהילה גדלה והולכת של תושבים לא חוקיים, העשויים להפוך לאיום דמוגרפי ולפגוע במרקם החיים באזורים שונים בארץ, כפי שכבר קורה בשכונות דרום תל אביב.
שנית, כדי להמשיך לבלום את גל ההסתננות יש צורך בחוקים משלימים שיפגעו במוטיבציה של מסתננים חדשים להגיע הנה מלכתחילה. לכך נועד חוק המסתננים שקבע הגבלות על העסקתם, הקמת מתקן השהייה בחולות וחוק הפיקדון שהטיל מגבלות על הוצאת כספים מהמדינה (שבג"ץ מאיים גם עליו).
למדיניות ההרחקה למדינה שלישית יש תפקיד מפתח בכך. אדם שיידע שגם אם יצליח לעבור את מוראות הדרך ולטפס מעל הגדר, הוא עלול למצוא את עצמו מגורש או כלוא, עשוי לוותר על הרעיון מלכתחילה.
הנתונים מוכיחים כי החוק עבד. מאז שנת 2013 ירד מספר המסתננים בישראל מ־60 אלף לכ־40 אלף. העוזבים זכו על פי החוק למענק על סך 3,500 דולר ולמימון מלא לכרטיס הטיסה, כאשר במקביל לעידוד העזיבה, נבלמה כמעט לחלוטין ההסתננות פנימה, וישראל הפכה למופת עולמי בהתמודדות עם הסוגיה.
בג"ץ, המונע משיקולי צדק ומוסר מופשטים, עלול לבטל את הישגי המדיניות הממשלתית המוצלחת. הפיכתה של ישראל למדינה קלה להגירה לא חוקית - דווקא בעידן שבו מדינות רבות מקשיחות את חוקי ההגירה שלהם - עלולה להפוך את ישראל ליעד מרכזי להסתננות, להחזיר את גלי ההסתננות העצומים שראינו בעבר, ולהעמיד בסכנה את עתידה של המדינה היהודית.
ועוד הערה: פסק הדין הזה ניתן יומיים לאחר שכ־200 מפעילי השכונות הפגינו מחוץ לביתה של נשיאת העליון מרים נאור, בדרישה שתפרסם את פסק הדין הזה שעוכב כבר יותר משנתיים. הלקח ברור: שופטי בג"ץ מושפעים גם מושפעים מלחץ ציבורי. כשפוליטיקה ויחסי ציבור מעורבים בשיקוליה של מערכת המשפט, זה סימן מדאיג מאוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו