דד הדירוג האקדמי של אוניברסיטאות חוקרות, המכונה "מדד שנחאי", התפרסם השבוע, וכבר ועד האוניברסיטאות, המועצה להשכלה גבוהה, סטודנטים, מרצים וחוקרים - כמרקחה. המדד המדובר מתפרסם פעם בשנה, בימים אלה של חופשה של בין הסמסטרים, נסיעה לאוניברסיטאות אחרות, הזמן שבו עניין כזה עשוי לתפוס כותרות יותר מבתקופה אחרת בשנה. וזה אכן קורה.
לפני שנתעצב לנוכח התוצאות הלמדות כביכול על ירידה בדירוג האוניברסיטאות בארץ, יש לזכור כי המדד הזה בא אל העולם רק ב־2003. אמנם משבחים את ההוגנות של המדד ואת השקיפות שלו, וממשלות וגופים עסקיים מתייחסים אליו ביראת כבוד, אלא שבמהלך 15 השנים האלה נראות תנודות מעלה ומטה במיקום של אוניברסיטאות נחשבות, תנודות המעידות כי מבחן מדי שנה בשנה לא מעריך נכונה את מצב האוניברסיטאות. עוד נוסיף כי המדד מורכב בהתאם לנוסחה המשקללת בין השאר את מספר הבוגרים והמרצים שזכו בפרס נובל ובמדליית "פילדס", ובפרסום מאמרים בכתבי עת נחשבים לפי סדר שהתקבל על ידי מחברי המדד באוניברסיטת שנחאי.
מדוע נרעשו ראשי האוניברסיטאות? מדוע נשיא הטכניון, המוסד הישראלי היחיד הנמצא בקבוצת מאה המוסדות הראשונים, ממקד את תגובתו רק על ענייני תקציב מחקר? מדוע האצבע המאשימה ממהרת להגיע אל הממשלות ולא אל הנהלות האוניברסיטאות? שהרי מי שמביט בתוצאות הדירוג של הטכניון, למשל, רואה עלייה מאוד מהירה מאז 2003 כשהמכון הטכנולוגי לישראל דורג במקומות 101-150 ועד השנה שעברה כשדורג במקום ה־69, אז על מי בדיוק הכעס או הטרוניה? ה"נפילה" למקום 93 בתוך שנה לפי מדד הדירוג איננה יכולה להיות מוסברת על ידי חוסר בתקציבי מחקר, או מוסברת ברמת ההוראה והמחקר או לפי יחס מרצה-תלמיד. סטודנט ממוצע בטכניון היה מסמן את שנת 2017 כשנה חריגה בגרף העולה באופן מונוטוני ומחכה לשנים הבאות. הוא אשר אמרתי - פרספקטיבה של שנה אחת איננה מסמנת אביב או סתיו.
זאת ועוד, משקל גבוה מאוד לטעמי, 10%, ניתן למוסד אשר אחד החוקרים בו זוכה בפרס נובל או בפרס "פילדס" למתמטיקה באותה שנת בדיקה. כלומר, התנודתיות המסתמנת בין המוסדות המתחרים יכולה להיות מוסברת היטב שהרי לא בכל יום זוכים בפרס נובל או בפרס "פילדס".
איכשהו, קריאות ראשי האוניברסיטאות לתוספת תקציבי מחקר מזכירות את עונת הדיונים בתקציבי המשרדים השונים ובאופן בולט בתקציב הביטחון. התרעות חמורת על מלחמות צפויות, על מחסור בכלי מלחמה ובמיוחד בפיתוח תשתיות ועוד כהנה. לעומת ראשי האוניברסיטאות, בא המל"ג ואומר: "מאז שנת 2011 חל מהפך בתקציב מערכת ההשכלה הגבוהה. בשנים אלו התקציב גדל בכחמישה מיליארד שקלים והוא מוערך היום ב־11 מיליארד שקלים. הגידול התקציבי בא לידי ביטוי גם בגידול של מיליארדי שקלים בתקציב אוניברסיטאות המחקר, שהתבטא בשנים קודמות גם בעליות במדדים הבינלאומיים. באשר למדדים האחרונים, על פי רוב, הדירוג מתאפיין מדי שנה בעליות ובירידות ועל כן נכון יותר להסתכל על הישגי המוסדות בראייה ארוכת טווח. כמו כן, בשנים הקרובות צפוי גידול מצטבר של חמישה מיליארד שקלים נוספים בתקציב ההשכלה הגבוהה".
במילים אחרות, אין להכביר במילים על הצורך במוסדות להשכלה גבוהה ברמה נאותה, איש איננו כופר בצורך במחקר מתקדם התומך בתעשייה מתקדמת, ואולם יש לשים לב גם להתנהלות הפנים־אוניברסיטאית. יש להקשיב להערות אנשי התקציב מהאוצר שמא חלוקת התקציבים הפנימית איננה ראויה, שמא עודפי שומן הם המכבידים. ההישגים של מדינת ישראל בתחומי המדע והטכנולוגיה מציבים אותה במקומות ראשונים. חברות הזנק וחברות היי־טק ועולם הטכנולוגיה אינם נשענים בהכרח על כמות הפרסומים המדעיים, ההפך, לפעמים העול האקדמי בולם פריצות דרך. על כן, דירוג שנחאי איננו חזות הכל, ולפני קריאות "תקציב תקציב", ראוי לבדוק פנימה היטב היטב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו