מועצת העיתונות - כקול אחד

חמת הזעם הנקמנית מצד חוגי גלי צה"ל ומקורבי עיתון ערב מסוים, בצירוף פרשנים ותחקירנים של נושא אחד, מביאה את האספסוף האנטי־ממשלתי למקומות לא טובים. זה אותו יצר לא בר כיבוש לתקן קמעא את תוצאות הבחירות של 2015. ושל 1996. ושל 2009 וכך הלאה. המקום המסוכן והאנטי־דמוקרטי בעליל אלו הפגנות סוף השבוע בפתח תקווה נגד מערכת המשפט. אלו הפגנות נגד שלטון החוק ובעד "שלטון החוק בשלטון", כפי שנהג להתבטא נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק.

מול המיצג החמור הזה כינס הליכוד מופע אחד בגני התערוכה בתמיכה לראש הממשלה בנימין נתניהו. וכבר הוזעקו כל המומחים לפאשיזם ולפסיכולוגיית ההמונים כדי לצייר את ההמון ואת ראש הממשלה כסכנה לדמוקרטיה. באמת סכנה חמורה שראש הממשלה בכל זאת יגן באמצעות תומכיו על השלטון החוקי הנבחר. ונגד מי הוא יגן? נגד התשלובת התקשורתית שמועצת העיתונות מגינה על "חופש הביטוי" שלה.

השופטת בדימוס דליה דורנר לא התייצבה נגד הגילוי האמיתי של בהמיות מול ביתו של היועץ המשפטי בפתח תקווה, אביחי מנדלבליט. נגד בריונות הרחוב אל מול היועץ המשפטי לממשלה - לא דורנר ולא הנשיא בדימוס מאיר שמגר, לא משה נגבי ולא אליעד שרגא - אף אחד מהמרקיזים המאופרים של "שלטון החוק בשלטון" לא התייצב נגד. 

מועצת העיתונות, בראשותה של שופטת העליון בדימוס, היא גוף שמסמל את אחדות התקשורת ואת השילוביות שלה עם ממסדים חזקים נוספים ששמו להם למטרה להפיל את נתניהו. על ההסתה נגד ראש הממשלה עצמו ורעייתו שרה אין מה להוסיף. לפני כחמש שנים פורסם ראיון קבוצתי בעיתון גדול שכל הפוליטיקאים פוחדים ממנו. השתתפו בו רמטכ"לים ואלופים, ראשי שב"כ ומוסד. כמה מהם אמרו שנתניהו מסכן את ביטחון מדינת ישראל. המוטיב הזה חוזר בשנה האחרונה.

כתבתי אז שאמירות מסוג "ביבי מסוכן", גם אם הן מתכסות בסמלי הסטטוס של אנשי ביטחון מקצועיים, הן למעשה בגדר הסתה. שהרי עלול להימצא מישהו בסביבה שירצה לגאול את המדינה מהסיכון הביטחוני הזה. על המאמר שכתבתי קיבלתי איום בתביעה, שהפך לבירור בטריבונל של מועצת העיתונות. מועצת העיתונות לא התייצבה מלכתחילה לצידי, אלא הפכה לפורום שבו עיתונאי שחרג מהקו המפלגתי היה צריך להסביר את עצמו בפני הטריבונל ובנוכחות אחד התובעים.

עכשיו, עם המבט למהומות הרחוב האלימות בפורטלנד שבאורגון, בווירג'יניה, בברקלי, בהמבורג לפני כחודשיים, צריך להזהיר מגלישת הפוליטיקה לאלימות רחוב. מאחר שהדינמיקה הציבורית בארה"ב של טראמפ ובישראל שלאחר בחירות 2015 היא דומה, אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שהתופעות האלה יתפתחו גם אצלנו. בישראל רוצים להעביר את גורל השלטון להחלטה של אדם אחד. זה המסר של מהומות פתח תקווה.

הליכוד החליט לארגן הפגנות נגד, בנוסח לא להפקיר את הרחוב לשמאל. אחרי שבועיים כאלה זה נראה כרעיון רע: רדו מהפגנות הנגד. תנו לשמאל מונופול על המתקפה נגד מערכת המשפט. תנו לשמאל לחשוף את עצמו כמי שמנסה לערער את היציבות במדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו