אתמול ציינו ברחבי העולם את יום החתולים הבינלאומי. בישראל חיים כ־2 מיליון חתולים ברחוב, ובכל מקום בעולם שבו חי האדם, חיים גם חתולים.
בארה"ב, שם חיים כ־90 מיליון חתולים ברחוב, כבר קוראים להם "חתולי קהילה", כי הבינו שהם חלק מהותי ובלתי נפרד מחיי האדם. ההבדל בין ישראל ומדינות מתקדמות בתחום הזה הוא בדרך שבה מתייחסים ומטפלים בחתולי הקהילה. בארה"ב יש כמובן מאות אלפי מאכילים, וגם אלפי עמותות העוסקות בעיקורים, בסירוסים ובמתן טיפולים. ברוב המקרים זה כמובן בחינם, יש תורמים וגם הרשויות תומכות. בישראל של היום אימצו אמנם את העיקורים והסירוסים כדרך היחידה להתמודדות עם הנושא, אך התקציבים רחוקים מאד ממתן מענה לחיי איכות לחתולים.
למרות שבמשך כל שנות ילדותי תמיד היו לנו חתולים וכלבים, מעולם לא נתתי את דעתי על כל הנוגע לחיי החתולים ברחוב. הם היו, כמו שהם עדיין לגבי אנשים לא מעטים, בחזקת "חיות בחשכת הליל". "רואים ואינם נראים". בפעם הראשונה שבה ראיתי אותם באמת, ביום ההוא ש"פוסו" לקחה אותי לטיול בחצר, הייתי בהלם מוחלט. איך ייתכן שיש חתולים זהים לחלוטין לזו שאני כל כך אוהבת וגרה בביתי, שאין איש הדואג ומטפל בהם.
קשה לתאר מה עושה לי האכלת החתולים ברחוב, אבל אני בטוחה שזו מעין התמכרות חיובית ביותר. אני פשוט לא יכולה לא לראות אותם פעם ביום, בשעת ההאכלה. אני מקפידה תמיד על שעות קבועות ועל מיקום נוח, כדי להימנע משכן העלול לפרוק זעמו על החתולים. זו תמיד הליכה בין הצללים, תמיד בשעות החשיכה, ותמיד בשקט, כדי ששכנים ועוברי אורח לא יציקו לי ולחתולים.
נראה לי שתמיד מדובר במעין מאבק בין הטובים לרעים, ועדיין אני לא מבינה מה גורם לאנשים להוציא את הכי רע שבהם כשהם רואים אנשים המאכילים חתולים ברחוב. צעקות, חרפות וגידופים הם לעיתים מנת חלקי. לפעמים אני מתעמתת, עונה ואף כותבת לאותם אנשים באופן אישי, ולפעמים פשוט מתעלמת ומקווה שהם לא יעשו דבר מה רע לחתולים האהובים עליי כל כך.
אני יודעת שאני עושה למען החתולים את הכי טוב שאפשר: מחפשת ומאתרת להם מזון ראוי, דואגת למים טריים, מעקרת ומסרסת במועד כל חתול חדש המגיע לנקודות ההאכלה, מטפלת שגרתית בכל מי שזקוק לכך ועדיין, אני יודעת שהם חשופים להמון סכנות ברחוב ולעיתים אף מוצאת חבר - אחד מהם - דרוס.
אין לי ספק, אחרי שנים רבות של האכלה ולימוד מעמיק של הנושא, בד בבד עם עיסוק מקצועי בתחום, השתתפות בכנסים בעולם ורכישת ידע רב ביותר, שמקומם של החתולים ברחוב, כנישה אקולוגית, חשוב מאוד. חשוב עבורנו בני האדם. החתולים נמצאים בכל מקום בעולם שבו יש בני אדם. הם זקוקים לנו למחייתם, ועם זאת אנחנו זקוקים להם לא פחות. הם מופלאים כל כך, והאנרגיות שלהם עוטפות אותנו ועוזרות לנו להגיע אליהם ולדאוג להם בכל מחיר. הם נמצאים בנישה, ברחוב, שאותה הם בחרו והם מסוגלים לחיות ולשרוד גם בתנאים הקשים ביותר. זהו מקומם.
תפקידנו, בני האדם, לגמול לחתולים על כל הטוב שבהם ועל כל מה שהם עושים למעננו בסביבתנו ולעשות זאת בדרך של עיקורים וסירוסים המוניים, דאגה קבועה למים ולמזון איכותי, וכמובן הגנה מפני פגעי אדם וטבע.
זהו המעט שאנחנו, ואני, יכולים לעשות למענם – היצורים המופלאים הללו, שהולכים בין הצללים, ממש כמונו, המאכילים שמגיעים בהיחבא כדי לעזור ולהיעזר בהם. מי עוזר יותר למי? מי הזקוק יותר מבינינו? אלו תמיד השאלות שאני שואלת את עצמי כשאני מגיעה להאכיל את כל החברים שלי אחרי יום קשה, וכאשר אני חוזרת הביתה מלאת אנרגיות נהדרות שהם סיפקו לי למכביר, כתודה על האהבה והטיפול שאני מעניקה להם. לי התשובה ברורה - חיי לא יהיו אותם חיים בלעדיהם, ואני חבה להם הרבה יותר מאשר אוכל לכתוב.
הכותבת היא מומחית להתנהגות חתולים ולטיפול בהם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו