מי שיש לו ווטסאפ לא היה יכול לברוח מזה שלשום. "הרמטכ"ל גדי איזנקוט וסגן שר הביטחון אלי בן דהן התרסקו עם אפאצ'י בדרום", זעקו ההודעות בקבוצות ובצ'טים הפרטיים.
כמו אש בשדה קוצים, או כמו מחלה אכזרית, התפשטו ההודעות ועברו בתוך שניות ממכשיר למכשיר, מקבוצה לקבוצה, מאדם לאדם. מישהו ראה? מישהו שמע? מישהו בדק? מה זה משנה, העיקר "לעשות פורוורד". להיות הראשונים מבין החבר'ה שידהימו את כולם. שכולם יחשבו שמעביר ההודעה "יודע", "מבין", מקושר למקורות המידע החשובים והנכונים.
כולנו יכולים להביע סלידה מאותו רב סרן שמועתי, שאפליקציית הווטסאפ העלתה אותו בשנים האחרונות לדרגת אלוף, אבל כמה מאיתנו באמת עוצרים את ההודעות ולא מעבירים אותן הלאה? שלשום זו היתה שמועה זדונית ש"הרגה" בכירים במערכת הביטחון; לפני כשנה אלו היו תמונות אינטימיות של מגישה מפורסמת שהועברו בין כל החבר'ה; ובצוק איתן שמות של חללים עברו ברשת כאילו אין דין, אין דיין ואין אמא שיכולה לקבל כך את הבשורה הרעה מכל. וזה עוד לפני שדיברנו על השמועות ההזויות שרצו במלחמה ההיא, כמו "יחידת מחבלות שעוברות מדלת לדלת ודוקרות משפחות שלמות" ו"נחשפה מנהרת טרור שמגיעה מעזה עד גבעתיים".
אז למה זה קורה? איך יוצא שגם אנשים טובים, ערכיים ומוסרים נסחפים למערבולת השמועות? כמו בהרבה תחומים בחיים, גם כאן זה עניין תרבותי. אנחנו חיים במדינה שבה ראש הממשלה מתפאר שהוא היה "הראשון לזהות" (את הכשלים שהובילו לאסון הכרמל), ובעיקר במדינה שבה כלי התקשורת מקדשים את "הפרסום הראשון" במקום את התחקיר העיתונאי המעמיק.
כן, למרבה הצער, גם כאן חלקה של התקשורת גדול. מספיק לראות צילומי מסך שגרתיים של סמארטפון שמקבל "הודעות פוש" מאתרי החדשות. אירוע אחד - ואינסוף כותרות שונות ולעיתים סותרות. הצורך הקיומי של כלי התקשורת למשוך את הקורא, הגולש, הצופה והמאזין להיחשף למידע הראשוני מאפיל על כל כלל עיתונאי בסיסי, ובמקרים רבים הראשוניות והבלעדיות באות על חשבון העובדות והמהימנות. אז אם התקשורת נוהגת בחוסר אחריות - מי יכול לבוא בטענות לאזרח הפשוט מן השורה?
הסיבה העיקרית למחולי השדים היא כמובן העובדה שיש בידינו טכנולוגיה שמאפשרת לזה לקרות. העברת המידע בעידן הווטסאפ הפכה לקלה ומהירה כל כך, שהשארת המכשיר לדקות בודדות מגלה עשרות ומאות הודעות שלא נקראו. האצבע שלנו קלה על האימוג'י, והעודף הזה של תעבורת מידע, בשילוב הצורך החברתי להידמות למובילי דעה, גורם לנו לעבוד "על אוטומט". יש מידע מרעיש שנשמע הגיוני? בואו נעביר את זה הלאה.
אז בואו לא. קיבלתם מידע שאין לכם שום דרך לדעת אם הוא נכון? תקדישו לעצמכם כמה שניות של מחשבה. ועדת נובל עדיין לא מעניקה פרס מפעל חיים ל"מעביר שמועות הווטסאפ המהיר בתבל". הגיע הזמן שנוריד לרב סרן שמועתי את הדרגה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו