הצל של "פוטינגייט"

קלי זיהה מייד עם כניסתו לתפקיד את האתגר החדש שנקרה בדרכו בדמותו של סקרמוצ'י, וכפה על הנשיא את פיטוריו המיידיים

לאחר שבועיים סוערים במיוחד בבית הלבן, שגולת הכותרת שלהם היתה מינויו של השר לביטחון המולדת, הגנרל בדימוס ג'ון קלי, לתפקיד ראש סגל הבית הלבן, נשאלת השאלה האם מינוי זה יסלול את הדרך לעידן רגוע, נינוח ואפקטיבי יותר בכל הקשור לתפקוד סביבתו המיידית של הנשיא טראמפ.

שכן, תהליך קבלת ההחלטות ערב גיוסו המחודש של איש המארינס לשירות פעיל ולא פחות מאתגר, היה כאוטי ורווי בסתירות פנימיות. במיוחד אמורים הדברים לגבי עיתויה של ההחלטה.

באופן ספציפי, הנשיא העניק בחודשיים האחרונים ביטוי חוזר ונשנה לאכזבתו מתפקוד ראש הסגל שלו, פריבוס, שלא הצליח להשליט את מרותו וסמכותו על הכוחות שפעלו בלשכת הנשיא, ושכשל גם במאמציו להיות "קצין קישור" אפקטיבי מול הקונגרס (עוד לפני שהניסיון לבטל בסנאט את חקיקת "אובאמה־קר" התרסק לחלוטין).

אם כן, לא ברור מדוע החליט להדיחו רק לאחר שהחליף, ימים אחדים קודם לכן, את דוברו שון ספייסר בשרה האקבי סנדרס, ובהזדמנות חגיגית זאת מינה גם מנהל תקשורת חדש בדמותו של אנתוני סקרמוצ'י.

גם אם היה פריבוס ראוי להיכנס להיסטוריה כראש הסגל שתקופת כהונתו היתה הקצרה ביותר מאז החליט הנשיא הארי טרומן, ב־1946, שהוא זקוק למנהל מיומן ובכיר בבית הלבן בדמותו של ג'ון סטילמן, תמוהה ההחלטה להכניס אל תוך אחוזתו של יורשו המיועד שור לוחמני ותוקפני במיוחד, הלוא הוא סקרמוצ'י. זאת, ממש ערב מינויו של קלי. 

כצפוי, זיהה קלי, מייד עם כניסתו לתפקיד, את האתגר החדש שנקרה בדרכו בדמותו של סקרמוצ'י, וכפה על הנשיא את פיטוריו המיידיים.

התוצאה המביכה מחד־גדיא מודרני זה היתה שיא שלילי מבחינתו של הממשל. שכן, מנהל התקשורת סקרמוצ'י כיהן בתפקידו לא יותר מעשרה ימים, וזאת לאחר שהיועץ הראשון לביטחון לאומי בבית הלבן, מייקל פלין, נאלץ להתפטר על רקע מעורבותו ב"קשר הרוסי" - בחלוף 24 ימים בלבד של שירות בבית הלבן. 

למרות נתונים עגומים אלה, תמונת הרקע בכל הקשור ל"קוד התפעולי" של קלי ולמידת התאמתו למשרה הרמה, היא מעודדת. 

לא זו בלבד שבניגוד לפריבוס, למד ראש הסגל החדש להכיר לעומק את דפוסי פעולתו של הקונגרס לאחר שכיהן שלוש שנים (בין 2004 ל־2007) כאיש הקשר של המארינס לגבעת הקפיטול, אלא שהוא מביא עימו לאגף המערבי של הבית הלבן ניסיון עשיר בלוחמה עירונית, כמו גם יכולת מוכחת לעבודת מטה סדורה ושיטתית.

נכון הוא הדבר שהגנרל בדימוס אלכסנדר הייג, שכיהן כראש סגל הבית הלבן בשלהי עידן הנשיא ריצ'רד ניקסון, לא הצליח במשימתו להעלות את הממשל, שהיה כפות ולפות בעניבת החנק של שערוריית ווטרגייט, על נתיב של התנהלות שקופה חוקית ועניינית.

עם זאת, ולמרות צילו של "פוטינגייט" שברקע, הנחיותיו הראשונות של קלי, השאובות וגזורות מעברו הצבאי, מעידות על נחישותו להפוך את תפקודו של סגל הבית הלבן להרמוני, מאורגן ומבוסס על כללי משחק פורמליים ברורים, שבטבורם מיסוד מעמדו כ"שומר סף".

זאת, ללא אלתורים, הדלפות והמשך פעילותם העצמאית של מוקדי עוצמה נפרדים בבית הלבן.

הגם שמסכת זו של יעדים עלולה להיראות כשאפתנית מדי וכמנותקת מן ההוויה הממשית של התנהלות ארגונית בסביבה מורכבת ותובענית זו, מעמדו הציבורי של קלי וההילה האופפת אותו עשויים להופכו לחסין אש גם מול גחמותיו ומזגו הסוער של קודקוד הפירמידה.

על רקע זה עשוי קלי להפוך לתאומם של ראשי סגל קודמים, דוגמת שרמן אדמס - שזכה לאמונו המלא של הנשיא אייזנהאואר, וג'יימס בייקר, שהיה יד ימינם של רייגן וג'ורג' בוש האב. למרות שמבחינת גילו (67), ספק אם יוכל קלי להפוך את תקופת כהונתו למנוף לנסיקה עתידית לתפקידים בכירים יותר בממשל, כפי שעלה בידי ראשי הסגל דיק צ'ייני ודונלד רמספלד, שמאוחר יותר הפכו לשרי ההגנה.

עם זאת, ניתן לצפות שלאחר תקופה של זעזועים בלתי פוסקים, יצליח הגנרל הקשוח בדימוס לייצב את ההגה וכך לנווט את הספינה האמריקנית אל חוף מבטחים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו