איפה חושבים ראשי השב"כ לשעבר שהם חיים? • באיזה צד אתה צריך להיות כדי שיורשה לך לעלוב באלמנת צה"ל? • מה הוכיחה העלייה ההמונית להר הבית בט' באב? • ובמה מתעסקים בעיתון "הארץ"?
מישהו כאן התבלבל. מישהו כאן לא סגור כל כך איך אמורה לעבוד הדמוקרטיה בישראל - זאת התובנה שעולה אחרי שלאחרונה התראיינו כמה מראשי השב"כ לשעבר ובפיהם תלונה: נבחרי ציבור מותחים עליהם ביקורת. האצבע המאשימה (על מה בדיוק?) הופנתה לשרת התרבות מירי רגב וליו"ר הקואליציה דוד ביטן - השניים העזו לעשו את תפקידם של נבחרי ציבור בדמוקרטיה, וזה בין השאר לפקח על גופים כמו השב"כ ולבקר אותם. אולי זה לא מוצא חן בעיני ראשי השב"כ, אבל ככה זה צריך להיות ולא להפך.
כאשר ראשי שירות חשאי מתחילים להחליט מה מותר לנבחרי ציבור לומר, זה הרגע שבו אלוף ישראלי מסוים, שמומחיותו היא להיזכר בתקופות אפלות, יכול להיזכר בצ'ילה, בארגנטינה ובבריה"מ של פעם - שם היה מותר לאנשי השירות החשאי לסתום פיות לנבחרי ציבור, כיאה למדינות לא דמוקרטיות.
למזלם של ראשי השב"כ לשעבר, גם אם יש להם געגוע לא ברור לגופים כמו הקג"ב, הם חיים בישראל, מדינה דמוקרטית, שבה מותר להם להגיד מה שהם רוצים, כולל להזיל דמעה ולהתלונן על נבחרי ציבור שהעזו לחשוב לבד, בלי הכוונתם - וכמה מזעזע, לבקר אותם, ראשי השב"כ המוערכים. לפחות רגב וביטן לא הוזמנו לחקירה.
הניסיון המבולבל הזה של ראשי השב"כ מוביל אותנו לאחד השליטים הנאורים בהיסטוריה, ולאד המשפד המוכר לכם כבר היטב כדרקולה, יורשו של חבר במסדר הדרקונים של ממלכת טרנסילבניה. ובכן, בשנת 1451 הוציא דרקולה צו האוסר על יהודים לדרוך על האדמה ברדיוס של כמה קילומטרים מטירתו בעיר בראשוב. הפיקוח על ביצוע הצו הוטל על הנסיך ניקולא מוולאכיה, שעמד בראש שירותי הביטחון של הנסיכות.
באותה תקופה רווחה בקרב היהודים החידה: "מדוע אסור ליהודים להתקרב לטירת בראשוב?"
והתשובה: "איך דרקולה יודע שמישהו יהודי? הוא יודע שהשם כהן נפוץ אצל יהודים, ומבחינתו יהודי הוא מי ששם משפחתו כהן. ודרקולה הרי משפד ורוצח כל מי שלא מוצא חן בעיניו, והגוויות מושלכות סביב הטירה, כך שהשטחים שסביבה נהפכו לבית קברות ענקי. דרקולה יודע שעל פי ההלכה, אסור לכהן להיכנס לבית קברות, והוא לא רוצה להכשיל את היהודים בעבירה חמורה כל כך".
המחנה "הנכון"
באפריל האחרון ערוצי הטלוויזיה פתחו את מהדורות החדשות שלהן בלהט ובמתן במה לגינויים מכל עבר לדברים שאמרו ח"כ ביטן ומיקי זוהר מהליכוד, שהתעמתו עם הורים שכולים. המדינה סערה, הכל דרשו מהשניים התנצלות, וגם אחרי שזו הגיעה, נדרשה התנצלות שנייה ושלישית וכן הלאה. כל התוכניות הכאילו־סאטירה, דוגמת "ארץ נהדרת", חגגו על השניים עם חיקויים ופרשנים ברדיו קדחו בנושא בלי סוף.
והנה, פחות משלושה חודשים עברו, והפעם היה זה ח"כ אלעזר שטרן שהטיח דברים לא פחות בוטים כלפי ח"כ שולי מועלם־רפאלי, אלמנת צה"ל (סא"ל משה מועלם ז"ל, לוחם בגולני) - והכל עבר בשקט. אפילו לא איזה פסססט קטן. להבדיל מביטן וזוהר שמיהרו להתנצל, שטרן הבהיר שאין בכוונתו לעשות כן, ובכל זאת לא ראינו חיקויים שלו בשום מקום, מהדורות החדשות לא רעשו והפרשנים מילאו פיהם מים.
בניסיון להסביר את ההבדלים, מדוע ביטן וזוהר נצלבו, בעוד על שטרן, שנהג בגסות בהמית יותר מהשניים, לא נשמעה מילה, הגעתי למסקנה הפשוטה - האיש שמסרב להתנצל שייך למחנה "הנכון", וזה כאמור מספיק למטיפי המוסר המקצוענים שלנו לשתוק ולהדגים עד כמה רבה היא צביעותם. אפילו יותר ממה שכבר ידענו.
כל זה מזכיר סיפור המופיע בכרך הראשון של כתבי רבי אלתר דרויאנוב זצ"ל: סיטונאי בא מן הכרך לעיירה קטנה על מנת לנוח. לאחר שעשה באותה עיירה ימים אחדים, אמר לאחד מלקוחותיו שם: "טובה ויפה עיירתכם, אבל רק למנוחה ולא למסחר. בדקתי בכל לקוחותיי כאן, ולא מצאתי בין כולם אדם ישר, חוץ מאחד".
"חוץ מאחד?" תמה הלה, "שמא תאמר לי מי הוא?"
מבחן התוצאה
יותר מ־1,300 יהודים ביקרו בהר הבית בט' באב (לפני שלושה ימים). זה כנראה המספר הגדול ביותר של יהודים שהיו במקום ביום אחד מאז חורבן בית המקדש. בסרטונים שמבקרים צילמו, נראה שלא היו הפרעות. יכול להיות שמה שהוצג כמו כניעה ישראלית, היתה בעצם המדיניות היותר חכמה?!
ערך חדשותי
עד לפני שבוע, אם מישהו היה שואל מה הסיכוי שתמונה של צואת כלב תופיע בעיתון שנחשב לרציני, נניח, "הארץ", איש לא היה מאמין. אבל אז הגיעה ידיעה בעלת ערך חדשותי: הכלבה של משפחת נתניהו עשתה את צרכיה בגינה, והבן שטייל איתה לא אסף את צרכיה. ברור שעיתון רציני כמו "הארץ" לא יכול שלא לוותר על מידע חדשותי שכזה, ולאתר של "הארץ" היה לא רק את הידיעה אלא גם צילום של פיסות הצואה, והוא פרסם זאת בגאווה. טוב שיש אצלנו עיתונות רצינית. עיתון לאנשים שאף אחד לא מבין מה הם חושבים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו