מה יכול לגרום למפגינים ליד בית היועץ המשפטי להתגרד? • האם המציאות היתה יכולה להעמיד לדין את המגנומטרים? • ואיזה שיעור חשוב יכולים ללמד אותנו הרמב"ם ורבי יוסף קארו?
סקרים, למרות נטייתם לזייף לעומת תוצאות האמת, הם כל מה שיש לנו כרגע, ואפילו הם מלמדים, בניגוד להרגלם, שהליכוד הולך ומתחזק, יחד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. בסקר האחרון שראיתי, הליכוד עומד על 32 מנדטים והקואליציה הנוכחית חוצה את גבול 70 המושבים בכנסת. בשאלת ההתאמה לתפקיד ראש הממשלה, הפער מלמד שנתניהו הוא גוליבר, ומולו מתמודדים גמדים.
השאלה היא, איך זה קורה, דווקא כאשר החקירות, ההפגנות והצוללות בשיאן? האמת, קשה להסביר, אבל כמו שזה נראה כרגע, המפגינים הקבועים ליד ביתו של היועץ המשפטי לא מבינים שהם משיגים את המטרה ההפוכה - ודוחפים את הליכודניקים, בכוח, בחזרה הביתה. ספק אם הבולט במפגינים, כנראה הזחוח מכולם, אלדד יניב, קולט שבינתיים הוא רק סידר עוד מנדטים לליכוד, שמבחינתו ישמח שההפגנות האלה יימשכו - ואולי הליכוד הוא זה שבכלל מממן אותן.
הניסיון לפגוע במישהו, אבל בעצם לעזור לו, ולהפך, מוביל אותנו לכרך השני בכתבי רבי אלתר דרויאנוב, וזה הסיפור: יהודי כפרי מגיע לכרך הגדול. טייל ברחובות והגיע לאוניברסיטה, תוך כדי שהוא תקע ידו תחת חלוקו והחל להתגרד נמרצות. מייד יצא אליו אדם ואמר לו: "שמא תואיל להיכנס פנימה, הפרופסור קורא לך". תחילה נרתע הכפרי, אך לבסוף נכנס.
יצא לקראתו הפרופסור ואמר: "שמא תיתן לי לבדוק את חלוקך? ראיתי שאתה מתגרד. אני עוסק כרגע במחלה מסוימת, ואני זקוק לאותן חיות קטנות, שמעבירות מחלה זו". הנהן הכפרי ופתח את חלוקו. בדק הפרופסור, ומצא את הפשפשים. הוא מאוד שמח על כך והוציא מכיסו שטר של 25 רובל, שאותו העניק לכפרי.
יצא הכפרי את האוניברסיטה ומייד שלח מברק לאשתו: "בואי מייד עם הילדים לכאן, מצאתי פרנסה טובה".
שמחה האישה עד מאוד, וכדי שלא לבייש את בעלה בכרך הגדול, הלכה עם הילדים למרחץ, חפפה את ראשה ואת ראשיהם, לבשה והלבישה את הילדים בגדי שבת - ובאה לבעלה. ראה הכפרי את אורחיו, כולם נקיים - ונפלו פניו. סיפר לאשתו כל מה שאירע לו, מה שהוא נתן לפרופסור, ומה שהפרופסור נתן לו.
אמרה לו האישה: "אל תצטער, נשב ימים מועטים במלון יהודי ושוב נזכה לאותה סחורה יפה". עשה הבעל כעצתה: סר עם אורחיו למלון יהודי וחיכה. עברו ימים אחדים ובא בעל המלון לבקש שכרו. דחה אותו הכפרי ואמר: "לך ושוב מחר". למחרת שוב בא בעל המלון. אמר לו הכפרי: "מחרתיים תקבל שכרך".
כשבא בעל המלון אחרי יומיים אמר לו הכפרי: "כמה אני חייב לך?"
חישב בעל המלון ואמר לו: "18 רובל".
פתח הכפרי את צווארון חולצתו של בן זקוניו, שלף פשפש, נתן אותו לבעל המלון ואמר: "הרי לך 25 רובלים; תן לי את העודף".
על אופניים ומגנומטרים
אומרים שהרוצח מחלמיש מכין תביעת ענק נגד החייל שירה בו: "בגלל שהוא לא הרג אותי הפסדתי את 72 הבתולות". וביום שאחרי הרצח החלו להישמע טענות נוספות, מכיוונים אחרים, כאילו הרצח בחלמיש הוא תוצאה של המגנומטרים. הטענה הזו מעוררת געגועים לימים שלפני המגנומטרים, כאשר בינינו לבין הפלשתינים שררו יחסי אהבה. כן, איפה הם הימים שבהם לא היינו מעלים בדעתנו שפלשתיני יפרוץ לבית משפחה יהודית וישחט את הדיירים. איש לא היה מעלה בדעתו שזה יקרה למשפחה בשם פוגל או לאישה בשם דפנה מאיר. איפה הם הימים שלפני המגנומטרים.
בכל מקרה, הפלת האשמה על המגנומטרים מזכירה את הטענה הפלשתינית מימי "צוק איתן", ששימוש בכיפת ברזל הוא צעד לא הוגן: בשני המקרים, ניסיון להגן על חיי ישראלים נתפס כצעד לא לגיטימי. באיזו זכות מונעים מהרוצחים הפלשתינים לבטא את תרבותם, תרבות הרצח?
הפלת האשמה על המגנומטרים מזכירה סיפור מימי מלחמת העולם הראשונה, ואשר נמצא בכרך השלישי של כתבי רבי אלתר דרויאנוב. וזה הסיפור:
יהודי וגוי ישבו בקרון אחד של הרכבת והתווכחו על המלחמה. אמר הגוי: "היהודים אשמים בכל. הם הביאו את המלחמה לעולם".
השיב היהודי: "טועה אתה. האופניים אשמים בכל. הם הביאו את המלחמה לעולם".
תמה הגוי: "האופניים כיצד?"
החזיר לו היהודי: "היהודים כיצד?"
ואם כבר מדברים
זו חוכמה מאוד קטנה להתלונן על הורדת המגנומטרים ולהתעלם מההמונים שמילאו באותו לילה את רחובות עמאן בשאגות שקראו לחסל בידיהם את הישראלים הנצורים. התנאי הירדני לאפשר לישראלים לצאת בבטחה היה הוצאת המגנומטרים. הייתי רוצה לראות את תומכי המגנומטרים מביטים בעיניה של אמו של המאבטח, אם חלילה כולנו היינו רואים בשידור חי כיצד רוצחים אותו, ואת השגרירה.
שניים מגדולי חכמי ישראל ראו זאת כך; תחילה הרמב"ם: "אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים... והמעלים עיניו מפדיון שבויים - הרי זה עובר על - לא תעמוד על דם רעך". וגם רבי יוסף קארו: "כל רגע שמאחר לפדות שבויים, במקום שאפשר להקדים - כאילו שופך דמים (=רוצח)". אז אולי כדאי לכולם ללמוד גם מהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו